מאגר סיפורי מורשת

סבתא נגה נולדה ב 1943 בקיבוץ עין חרוד.

בשנת 1952 כשסבתא נגה הייתה בכיתה ד', היה פילוג בקיבוץ עין חרוד, שבו גדלה. אנשים התחלקו לשתי קבוצות, על רקע אידיאולוגי, חלק הלכו לקיבוץ חדש וחלק נשארו בקיבוץ הישן. כך נוצרו עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד.

הפילוג התרחש על רקע תמיכה של חלק מחברי הקיבוץ במפלגת מפא"י וגישתה להתקרב למדינות המערב (האיחוד), לעומת תמיכה של החלק השני במפלגת מפ"ם, שלה הייתה תפיסה סוציאליסטית/קומוניסטית (מאוחד).

בעקבות הפילוג פתחו שתי כיתות ד'. הילדים מאוד פחדו כי הם לא הצליחו להבין למה המבוגרים רבים. היום יש שני קיבוצים, עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד, והיחסים בין שני הקיבוצים טובים.

הפילוג התרחש במקומות נוספים בישראל. למשל, בעמק יזרעאל קיבוץ גבת התפלג לקיבוץ יפעת.

ההורים של סבתא

ההורים של סבתא, נתן ודבורה, עלו לארץ בתור חלוצים. המשפחות שלהם היו ציוניות, והצליחו להגיע לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. נתן נולד בגרמניה וסיים שם טכניון בתחום של הנדסת חשמל. הוא הספיק להביא את ההורים שלו, יצחק ורוזה, לישראל.

נתן הגיע לעין חרוד כשעוד לא היה חשמל בכלל. הוא עבד בתחילה בחקלאות, ולאחר מכן כשהגיע החשמל לקיבוץ הוא ניהל את אחזקת החשמל.

דבורה נולדה בעיר ממל, עיר נמל גדולה על חוף הים הבלטי, בחלק הצפון מזרחי של גרמניה. בגיל שבע עשרה היא יצאה להולנד ועברה הכשרה לישראל. גם המשפחה שלה הייתה מאוד ציונית.

ההורים של סבתא נגה הצליחו להביא את ההורים שלהם לארץ, לפני מלחמת העולם השנייה. הם גרו בחדר צמוד להורים של סבתא, ואפילו בנו להם שירותים צמודים, כי הם היו מאוד מבוגרים. למרות שהיה קשה דאגו מאוד יפה בקיבוץ לאנשים מבוגרים. בנוסף, הם שמרו כשרות ומסורת, ובגלל זה בנו במיוחד בשבילם, חדר אוכל ומטבח כשר, ואף בנו להם בית כנסת במיוחד.

סבתא  נגה הכירה את יצחק ורוזה כשהייתה ילדה קטנה. הם גרו בבית משותף ,והיא הייתה צריכה לעזור לסבתא שלה לפעמים. לרוזה הייתה מחלת שיתוק ילדים, וכשהיא הייתה צעירה היא נעזרה בהליכה במקלות. סבתא נגה דיברה איתה הרבה, והיא זוכרת שרוזה ידעה הרבה דברים והיו לה ידיים מצוינות: היא הייתה סורגת לכל הילדים בקיבוץ, ומכינה להם הרבה משחקים שהייתה בונה מקופסאות גפרורים ונעליים. היא גם הכינה דברים יפהפיים מרקמה.

סיפור על סבא גד

סבא גד עבד עם מקצרה בשדה  של עין חרוד עוד שהיה בן חמש עשרה . המקצרה הייתה קוצרת את החציר, והייתה נגררת על ידי טרקטור עם גלגלי ברזל. כדי לעצור את הטרקטור היה צריך ללחוץ על המעצור . סבא ירד כדי לפנות את המקצרה, כשהמקצרה הפסיקה לעבוד, אבל הטרקטוריסט לא לחץ לרגע על המעצור, והמקצרה התחילה לעבוד שוב, כאשר סבא היה מאוד קרוב אליה, ואז היא קצרה לו את הרגל. הוא הוריד את החולצה וחבש את הרגל עם החולצה. הוא ישב לבד בשדה עם רגל פצועה, כי הטרקטוריסט רץ להביא את הרופא. לא היו אז טלפונים והרופא לקח אותו לבית חולים עפולה (כיום נקרא בית חולים "העמק"). בבית חולים הצליחו  להציל לסבא את הרגל, בגלל שבדיוק באותה תקופה הגיעה תרופה שנקרית "פניצילין". זה היה הניסיון הראשון האמתי בבית החולים בעפולה, לרפא זיהום של מישהו, עם אנטיביוטיקה. הרופא אמר שקודם יראה אם התרופה עובדת, לפני שמורידים את הרגל. סבא קיבל שמונה זריקות ביום, גם תוך כדי שינה, וזה הפתיע את כולם שלא היה זיהום, ושהם הצילו את הרגל שלו.

הוא עבר את הניתוח שבו חיברו לו את הרגל חזרה, ותקופה ארוכה הוא קיבל שש או שמונה זריקות כל שעתיים שלוש. זה לקח חודשיים עד שפתחו את הגבס, והחליטו שאפשר לרפא את הרגל. בסך הכול סבא גד היה בבית החולים שמונה חודשים. הפתיע אותי לשמוע שסבא לא הזיל דמעה, לא כעס ולא רב עם הטרקטוריסט אף פעם, למרות שהוא היה אשם. הוא עשה שגיאה מאוד גדולה, אבל הם היו חברים טובים גם אחרי כן, גם עם אשתו והבת שלו.

כל זה קרה באחד באפריל, ובאותו יום היה יומולדת לאח של סבא, רמי. לכן בהתחלה, במשפחה לא האמינו לסיפור שהמקצרה קצרה לסבא את הרגל, בגלל שחשבו שזו מתיחה.

הזווית האישית

נועם: המפגש עם סבתא מאוד חיבר אותנו, היה לי מאוד מעניין לשמוע את סיפור החיים של סבתא ושל סבא. מרתק לדעת איך החיים פעם היו שונים.

סבתא נגה: הפרוייקט היה לי מהנה מאוד, נעם התעניין מאוד ושאל שאלות חכמות. זו הייתה חוויה מחברת וטובה.