מאגר סיפורי מורשת

סבתי מרים חרילקאר נולדה בעיר מדרונה בהודו, ב-1.10.1934.

בתם של יוסף וסימה. אחרי שאמה נפטרה, סבא רבא שלי התחתן עם סופי, ויש לה שבעה אחים ואחיות: בבי, שרה, מניק, אשר, דוסרק, שמעון ובנימין.

בביתם היו אדמות גדולות עם פרות ותרנגולות, מכבש להפקת שמן, עצי בננות, קוקוס, מנגו ועוד ירקות ופירות בכללי. כל הבנים בבית עבדו את האדמה, וזה היה בשבילם כמו חצר. סבתי אהבה לטפס על העצים ולעבוד את האדמה בלי שידעו, כי בזמנו בנות היו עקרות בית.

סבתי הכירה את סבי ראובן ז"ל בחתונה כשידוך (אין תאריך מכיוון שאז לא תיעדו ולא ידוע זמן ההתרחשות). אבא של סבתי שאל קודם את אישורה להתחתן, בלי להכיר את הבעל העתידי והיא אישרה. סבא, אחיה ובעלה גרו בגואלה, בזמן שהיא גרה במדרונה עם שמונת הילדים, עד שהם הלכו לבית הספר בגאולה (רק הבנים).

שידוך הוא התהליך המקובל בחברות מסורתיות נוספות למציאת בן/בת זוג למטרת נישואין. השידוך מנוהל על ידי גורמים נוספים פרט לבני הזוג, ה"שדכן" ובדרך כלל גם הורי המיועדים, הם מבררים על המוצע עוד לפני שבני הזוג נפגשים ביניהם, לאחר הבירור ניגשים בני הזוג למספר משתנה של פגישות, ובמידה והם מעוניינים בסגירת השידוך, הם מקיימים  פגישהבין בני המשפחה המצומצמת בלבד, לעיתים זה משתלב בתנאים (אירוסים) הציבורי יותר.

בדרך כלל מקובל כי בני הזוג נפגשים מספר פעמים טרם האירוסין, והם נפגשים גם בזמן שבין האירוסין לחתונה. ההיקף של הפגישות טרם האירוסים, נקבע בהתאם למנהגי החברה. יש חוגים בהם מתקיימת רק פגישה אחת קצרה מאוד, בעלת משמעות שולית וכמעט טקסית, כאשר את כל הבירורים עושים ההורים והמועמדים נפגשים, רק על מנת לוודא את נכונותם להינשא. מלבד פגישות ספורות אלה, בני הזוג אינם נוהגים להיפגש כלל עד החתונה. השידוכים מתנהלים על ידי שדכנים – לעיתים מקצועיים – העוסקים בתחום כמקצוע, אך גם מכרים וחברים. נהוג לשלם לשדכן עבור עבודתו על שידוך.  ברוב המקרים, מהלך השידוך נעשה מול ההורים ולעיתים אף ההורים יפגשו עם המועמד טרם הפגישה הראשונה או בתחילתה.(ויקיפדיה)

ילדיהם שנולדו בהודו הם: דוד, חנה, נעמי ז"ל (כבת שנתיים), מזל, דני, שולה, יעקב, רחל ועליזה.

בשנת 1970 כאשר סבתי היתה בהריון עם אימי, הם כולם עלו לארץ ישראל. הם נסעו באוטובוס מבומבי לנמל התעופה. משם הם טסו לישראל ונשלחו לקריית ים. בהתחלה היה קשה להם להסתגל. סבי היה מהנדס, סבתי עקרת בית, הדודים והדודות שלי עבדו במפעלים בחופש הגדול.

ב-4.5.1971 אמי נולדה ושלוש שנים לאחר מכן דודי יואב נולד.

כששאלתי את סבתי איפה היא מעדיפה לגור, היא אמרה שהיא מעדיפה לגור בישראל מאשר בהודו.

הזווית האישית

קורן: היה לי קושי לתעד את סיפורה של סבתא, כי היא לא דוברת עברית, ואני לא דוברת הודית, והסתייעתי רבות באימא שלי. מאוד נהנתי מהביקור במוזאון "אנו".