מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל בן יצחק, אני בת 77, תאריך הלידה 3.6.1944. נולדתי בישראל, בירושלים, בבית החולים וולך. להוריי קוראים יעקב ויהודית, יעקב נולד בעיר לודז' בפולין ויהודית נולדה בוינה באוסטריה. אבי עלה לארץ בגיל 23, אמי יהודית עלתה לארץ בגיל 16 בשנת 1938. הם הכירו בארץ בישוב קריית ענבים ליד ירושלים.

ילדותי

גדלתי בקיבוץ וישנו בבית הילדים בלי ההורים. אנחנו נורא פחדנו בגלל ששמענו תנים מייללים ליד בית הילדים. הייתה שומרת לילה שהסתובבה בין בתי הילדים. כולנו הרטבנו את המיטות מרוב פחד, אימא שלי עבדה בפעוטון, הייתה לנו גננת שקראו לה בדנה ומאוד אהבנו אותה. אני וחבריי שיחקנו בחמש אבנים, קפצנו בחבל, אספנו גוגואים ושיחקנו מחבואים. היו לי חברים: יעל ונועה ומהבנים עוזי יואב שמעון דודיק (דוד) ואבישי.

אני כילדה במעלה החמישה

תקופת הבגרות

הייתי בבית הספר התיכון שקראו לו הרי יהודה, אבל גם בתקופה בה למדנו היינו צריכים לעבוד בקיבוץ. אני עבדתי בגידול דובדבנים, וזללתי הרבה. ועשיתי את כל בחינות הבגרות לפני שהתגייסתי לצבא. אמי לימדה אותי לנגן על פסנתר, היה לי מורה שקראו לו אלכסנדר תמיר. המורה היה בא פעם בשבוע אבל היה רק פסנתר אחד בקיבוץ ולא היה לי זמן להתאמן ובמשך הזמן הפסקתי לנגן.

מקצוע ועיסוק

ניהלתי בית ספר בירושלים במשך 31 שנים, זה היה בית הספר הראשון בשכונת גילה. אני הייתי אחראית על כל הצוות ועל כל הילדים. בית הספר שלי היה בית ספר לדוגמה, פעמיים ביקרו אצלי ראשי ממשלה (יצחק שמיר ויצחק נבון), לימדתי מנהלי בית ספר איך לנהל.

חפץ מיוחד

החפץ שבחרתי לציין הוא תליון שכאשר נולדתי אבי נתן ליהודית (אמי). התליון עבר אלי לאחר פטירתה של אמי ומאז אף פעם לא נפרדתי מהתליון.

המסר שלי לדור הצעיר: לעבוד קשה, להיות ישר והגון, לתת הרבה אהבה לבני המשפחה, והכי חשוב – לשמור על העולם.

הזוית האישית

תום הנכדה המתעדת: היה לי מעניין ללמוד על החיים של סבתא מיכל, למדתי הרבה ידע חדש.