מאגר סיפורי מורשת

כמה פרטים לגבי הסיפור: גיבורת הסיפור היא סבתא שלי, ושמה עדנה. אימא שלה, כלומר סבתא רבתא שלי, שמה הרטה. יום אחד לקראת סוף האביב, עם כניסת הקיץ, הרטה החלה לתפור שמלה. השמלה הייתה יפהפיה. כחלק מההכנות והמדידות לשמלה, קראה הרטה לבתה הקטנה בת השש, עדנה, שתעזור לה למדוד את השמלה כדי שתוכל לשרטט ולתפור את השמלה.

עדנה גדלה בבית של הורים מהגרים מגרמניה לפני קום המדינה. אמנם הוריה היו רופאים, אך המצב הכלכלי בארץ לפני קום המדינה לא היה מזהיר ולרוב אלו שחיו בארץ, חייהם היו צנועים. עדנה כמעט ולא הייתה מקבלת מתנות חדשות וגם בקושי בגדים חדשים. לכן לא מפתיע שהייתה מוקסמת מהשמלה שתפרה אימא, ועזרה לה בשמחה.

כששאלה עדנה את הרטה: "אימא, למי השמלה מיועדת?" ענתה לה הרטה: "לילדה". עדנה לא הסתפקה ורצתה לשמוע עוד פרטים. "מי היא? אני מכירה אותה? מה שמה?", אימא לא נידבה עוד הרבה מידע אך סיפרה לה שהשמלה תהיה שייכת לבת-שבע. עדנה התעצבה מאוד. הרי היא לא מקבלת שמלות כל יום, ובטח לא כאלו יפות. עצובה קיבלה עדנה את "דינה" והמשיכה לעזור לאימא עם תפירת השמלה עבור בת שבע. רק מדמיינת שתיפול טעות והילדה ברת המזל שתקבל את השמלה בסוף תהיה היא.

עברו ימים, עברו לילות, והגיע יום הולדתה של סבתי עדנה. קמה עדנה באותו בוקר יום הולדת וראתה בסלון את השמלה שאימא תפרה במרכז הבית. עדנה שאלה למי מיועדת השמלה. אימא ענתה לה שעבורה. "אבל אמרת שהכנת אותה לבת-שבע", אמרה עדנה. ואימא ענתה לה שהיא הכינה לילדה בת שבע – וזו היא.

זהו היה יום הולדתה השביעי של סבתי עדנה. היא ממש שמחה והתרגשה ולבשה את השמלה עוד פעמים רבות. ועד היום מספרת לי על רגעי האושר שחקוקים אצלה מאז אותו יום הולדת שנהפכה לילדה בת שבע.

סבתי בילדותה

הזוית האישית

מעיין: לי ולסבתא שלי יש קשר מאוד מיוחד. אני הנכדה הראשונה והיא טיפלה בי לאורך הרבה שנים, לעונג לי היה לתת לסבתא מקום של כבוד וזו זכות עבורי לקבל הזדמנות לתעד ולנצור את סיפוריה, בטח אחרי שנה משוגעת זו (2021).