מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי, אסתר גלברט  ושם משפחתי לפני הנישואין הוא אייכלט. נולדתי ב- ג' בסיון שנת תש"ג (06.06.1943) בבית חולים הדסה בירושלים.

במשפחתי שני אחים וחמש אחיות. אני רביעית מתוך שבעה ילדים. בילדותי לא הלכנו לגן ילדים ואמא שלי טיפלה בכל הילדים בבית. כשהייתי בת ארבע, עברנו לגור בתל אביב ברחוב הכובשים 1. בבית הספר היסודי למדתי בתל אביב. למדתי בבוקר, ואחר הצהרים עבדתי במספרה כחופפת או מנקה. בנוסף ניקיתי בתים, ואת כל הכסף שהרווחתי נתתי להורים שלי.

גדלתי בבית  מסורתי דתי, בית שערכו בו קידוש והלכו לבית הכנסת. אחיי ואני גדלנו בתל אביב ליד שפת הים.

באחד הטיולים המשפחתיים בתל אביב, כשהייתי בת שמונה עשרה וחצי, נפגשתי עם משה, המפגש היה פשוט צריך לקרות. ההורים שלנו הכירו אחד את השני עוד מפולין. המשכנו להיפגש ואחרי חודש  של מפגשים ומכתבים, משה הציע שכדאי שנעבור לגור בקיבוץ, ושם נחליט איך נמשיך את החיים שלנו יחד. לא התגייסתי לצבא, ביקשתי לדחות את הגיוס, ובזמן שחיכיתי לגיוס, התחתנתי עם משה, אחרי שישה חודשים של חברות. התחתנו ב – 30.10.1962.

החופה של משה ואסתר 

גרנו בקיבוץ תל יוסף, בדירת חדר ליד חדר האוכל. במהלך השנים עברנו דירות, על מנת שהבית יתאים בגודלו למספר הנפשות במשפחה. נולדו לנו שבעה ילדים: ארבע בנות ושלושה בנים.

עבדתי בקיבוץ במרכולית  והרבה שנים בגני הילדים. גרנו וחיינו בקיבוץ כל השנים עד שנת 1988, ובשנה הזאת החלטנו לעזוב את הקיבוץ ולעבור למגדל העמק. במגדל העמק עבדתי בטיפול בתינוקות בבית, ופתחתי משפחתון קטן.

היום אני בת שבעים ושמונה, ומתגוררת עם משה בעלי בדיור מוגן, אחוזת מוריה, ליד חיפה.

סיפורו של חפץ – השמיכה שסבתא סרגה

סבתא אסתר מאוד אוהבת לסרוג, צעיפים, סוודרים, גרביים לתינוקות, אפודות ושמיכות. החפץ שבחרתי להביא היא שמיכת צמר נעימה שסבתא סרגה. כאשר סבא משה וסבתא אסתר עברו לחיות בדיור מוגן, סבתא ביקשה לחלק בין הילדים והנכדים חפצים שהיו בביתם. את השמיכה סבתא ביקשה לתת לאמא שלי, כדי שתהיה לנו למזכרת, וכמובן בשימוש. סבתא יודעת כי בימים קרים אנחנו אוהבים מאוד לראות טלוויזיה בסלון, עם שמיכה מחממת ומפנקת. זאת השמיכה שסבתא סרגה. השמיכה נמצאת בביתנו כבר ארבע שנים ואני יודע שנשמור עליה לעוד שנים רבות. את השמיכה איני מוכן להעביר לאיש, כיוון שזו מזכרת נעימה, שימושית ובעלת ערך רגשי. קשה לתאר במילים את התחושה של השמיכה, במיוחד שאני יודע שסבתא השקיעה זמן ומאמץ רב, כדי שהשמיכה תהיה גדולה ומפנקת.

הזווית האישית

סבתא אסתר: אני מאחלת לעצמי ולכל משפחתי שיהיו לנו חיים מאושרים, בריאות טובה, ושכל המשפחה תהיה ביחד. שתמיד נראה את הטוב ושנעשה דברים טובים. מי ייתן ונשאר משה ואני תמיד ביחד עד 120.

ייטב: היה לי מעניין לשמוע את הסיפור של סבתא ולכתוב אותו.