מאגר סיפורי מורשת

סבתא אולגה מספרת לדניס:

שמי אולגה, נולדתי בתאריך 18 לספטמבר שנת 1954 בכפר שנקרא: Kurort Darasun. זה נמצא ברוסיה, (שהייתה אז ברית המועצות) במחוז Zabaykalie  שבסיביר.

משפחתי – אבא, אדוארדוב אנטולי ואימא לידיה

היום, אני חושבת שזה המקום הכי טוב בעולם. בילדותי המקום הזה התחיל להיתפתח בתחום הבריאות והיו הרבה בתי הבראה. היה שטח מיוחד שמיועד לנופשים וגם כפר שחיו בו אנשים מקומיים שעבדו באתר של בתי הבראה. היו שם בתים קטנים (כמו צימרים) בכל השטח. המקום הזה היה די ידוע בגלל המים מיוחדים (מים  מוגזים) שעזרו בטיפול לאנשים עם בעיות לב וקיבה. במים האלו הגזים היו כל כך חזקים שבדרך הביתה הפקקים  מעל הבקבוקים, היו עפים לחלל מתוך בקבוק. היה לנו שם נוף וטבע מאוד יפה, היו מלא יערות, הרבה פירות יער ופטריות שהלכנו בקיץ לאסוף. בזמן החופש הגדול הסתובבנו ביערות הללו, הלכנו לשחות בנהר ואף אחד לא השגיח אלינו. הייתה ילדות שמחה ומאושרת.

הבית שגרתי בו היה מעץ, היו בו שני חדרים, מטבח ועוד כל מיני תוספות בניה בכניסה לבית. הבית היה תמיד נקי ומסודר. בבית הזה התגוררו שישה אנשים: סבתא שלי, אימא ואבא, אני ושתי האחיות שלי.

השכנים שלנו היו אנשים נפלאים. כל הילדים ברחוב שגרתי בו היו בערך באותו גיל וכולם היו חברים. השכנים עזרו אחד לשני, אם זה עזרה בעבודת האדמה, בגידול ירקות – תפוחי אדמה, או סתם האנשים היו מתחלקים באוכל אחד עם השני.

היינו משחקים במחבואים, תופסת, השלישי מיותר, קלאס, קפיצה על החבל ועוד… היתה לנו חבורה גדולה של ילדים. בקיץ היינו הולכים כל החבורה של כ – 15 ילדים לנהר, היינו לוקחם אוכל ומבלים כמעט כל היום בחוץ בלי שאף אחד משגיח עלינו. וזה היה תמיד רק אחרי שסיימנו את משימות העזרה בבית, היינו צריכים לעשות עבודות בית ובגינה. בחורף היינו מטיילים ומשחקים בשלג – עד היום יש לי שתי חברות מהילדות שאני עדין בקשר איתן דרך אינטרנט מדי פעם.

למדתי טוב מאוד, הייתי תלמידה מצטיינת עד הכיתה ז'. בבית ספר יסודי אהבתי את כל המקצועות, הייתי תלמידה אחראית והייתי מתביישת ללמוד גרוע. בתיכון מאוד אהבתי אנגלית וגיאוגרפיה (הייתה מורה מאוד טובה בגיאוגרפיה).

סבתא שלי מאוד אהבה לאפות, כמוני. ובכל פעם הייתה מכינה עוגת פירות יער. בימי ההולדת היא הכינה את העוגה. הורים היו מברכים ונותנים איזה שהיא מתנה קטנה – בעיקר היינו חוגגים  רק בחוג המשפחה. בגיל 16 קיבלתי שעון ליום הולדת, זו המתנה שהכי זכרתי.

אני הילדה האמצעית במשפחה. עם אחותי הגדולה רבנו הרבה בילדותנו. ועם האחות הקטנה – אהבנו מאוד, פינקנו  אותה, (עד כמה שיכולנו באותו הזמן).

אחרי שסיימתי בית ספר ניסיתי להתקבל לאוניברסיטה אך לא הצלחתי והלכתי לעבוד בתחנה המטאורולוגית בכפר שלנו. עבדתי שם ארבע שנים. אחרי זה נסעתי ללמוד במכללה שבעיר Irkutsk, גם מוסד זה היה קשור למטאורולוגיה. הייתה תקופה טובה ומעניינת.

אחרי שסיימתי ללמוד, אבדתי בצפון הרחוק כשנה.

אחרי זה חזרתי לכפר שבו נולדתי, וילדתי את בתי – דינה. אחרי כמה שנים התחתנתי שוב, נולד בן בשם מקסים. ובשנת 98 דינה, בתי עלתה לארץ ובשנת 2000  גם אנחנו הצטרפנו אליה.

הזוית האישית

דניס טברובסקי: נהניתי מאד והכרתי את הסיפור המעניין של סבתא.