מאגר סיפורי מורשת

סבא דוד נולד באוקטובר 1946 ליוסף (ג'ו) וסימה סילברמן ז"ל. ג'ו נולד בלידס, אנגליה וכשהיה נער עלה לישראל עם חלק מבני משפחתו. סימה נולדה באוקראינה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה ברחה עם אחותה הקטנה לישראל. סימה וג'ו נפגשו דרך חברים משותפים. סימה למדה בבית ספר לאחיות בביירות וג'ו עבד בקונסוליה הבריטית. הם התחתנו בגיל מבוגר יחסית ולכן סבא היה בן יחיד. סבא דוד נולד בהר הצופים וגר בבית לוסטיגמן שברחוב דורות ראשונים במרכז ירושלים, בקומה האחרונה בבניין.

ג'ו, סימה ודוד הקטן

ניסים שקרו לסבא בילדות

כשסבא היה תינוק ושכב לישון, אימא שלו נהגה לכסות את כולו כולל הראש. ערב אחד, כשהיה בן שנה, התרחש פיגוע תופת ליד כיכר ציון ברחוב יפו. מקרר נפץ התפוצץ ברחוב וכל החלונות בבית התנפצו. כל הזכוכיות עפו על השמיכה שכיסתה את סבא. השמיכה הגנה על סבא שבמזל לא נפגע.

כשהיה סבא בן שנתיים, המשפחה נסעה לצפון לבקר משפחה. במהלך הנסיעה, באזור מורדות הכרמל, הדלת של הרכב נפתחה. סבא, שהיה עטוף בשמיכה, התגלגל מהמושב, עף החוצה והתגלגל על הכביש. הרכב המשיך לנסוע ורק אחרי כמה דקות אימא של סבא שמה לב שהדלת של הרכב פתוחה והתינוק לא שם…

כשהיה סבא בן חמש, נסעו הוא וההורים שלו לקפריסין יחד עם הקונסול הבריטי לטיול. לקפריסין הגיעו באונייה. פעם אחרת נסע עם ההורים לאנגליה לבקר את המשפחה שנשארה שם.

סבא ואמא שלו על האונייה בדרך לקפריסין

מטיילים בקפריסין

כשהיה סבא בכיתה א' עברה המשפחה לרחוב הפלמ"ח. בית הספר היה ברחוב הלל. בכיתה ב' כבר עבר לבית ספר דרום שהיה במרחק הליכה מהבית החדש. באחד הימים, כשחזר הביתה, מצא בדרך לתחנת האוטובוס תיק. סבא פתח את התיק שהיה מלא בהרבה מאוד כסף. הוא הלך לרחוב בן יהודה, קנה לעצמו בולים ואז הלך לתחנת האוטובוס. ליד התחנה היה איש עיוור שניגן על אורגן יד (מלודיקה). סבא ריחם על האיש המסכן אז החליט לתת לו את התיק עם כל הכסף…

ילדות בשכונת רחביה, לצד מפורסמים לעתיד, בית הנשיא ועוד

סבא לא אהב ללמוד. הוא העדיף לשחק בשכונה עם החברים. הם היו חבורה של ילדים שגרו צמוד זה לזה. יוני נתניהו ז"ל וסבא למדו באותה הכיתה והיו חברים טובים. הם היו משחקים הרבה בחצר בבית של משפחת נתניהו ובכל פעם שאחיו הצעיר, ביבי, רצה לצאת ולשחק איתם הייתה החבורה דוחפת ומגרשת אותו משם.

לסבא היה כלב שאותו אהב מאוד. יום אחד הכלב נדרס. סבא דוד ואבא שלו לקחו את הגופה של הכלב, חפרו לו בור קטן וקברו אותו. לאחר מכן נבנה בית הנשיא מעל מקום הקבורה של הכלב.

סבא והכלב

פעם כששיחקו בשכונה, עברה ברחוב מכונית של האו"ם. המכונית נסעה מהר ברחוב הצר ודרסה ילד ששיחק שם. סבא שראה הכל והיה עד, נלקח להעיד בתחנת המשטרה. ניידת אספה אותו מהבית ולאחר ששאלו אותו בתחנה שאלות על האירוע החזירו אותו הביתה. סבא השוויץ לכל החברים שנסע ברכב משטרתי…

אבא של סבא לא שיחק איתו הרבה אבל, סבא נזכר, שבחורשה, בשטח בו נבנה לאחר מכן בית הנשיא, אבא שלו לימד אותו לרכב על אופניים.

עם החברים בשכונה

כשהיה בן 14 עברה המשפחה שוב, הפעם לרחוב בוסתנאי הסמוך. בבניין מול ביתו של סבי גר לוי אשכול. מצד אחד של הרחוב גרה משפחת נתניהו ומהצד השני של אותו הרחוב – משפחת אולמרט.

בכל תקופת בית הספר העממי, סבא דוד התעניין יותר במשחקים וספורט מאשר בלימודים עצמם. הוא והחברים היו משחקים כדורסל, טניס ומתחרים באתלטיקה. סבא היה בנבחרת הכדורסל של ימק"א שהייתה חלק מהליגה הארצית. הוא לקח חלק גם בנבחרת האתלטיקה של ימק"א והשתתף בתחרויות ריצה והדיפת כדור ברזל. יום אחד הקבוצה של סבא שיחקה מול הנבחרת של מכבי ירושלים. סבא שיחק והחברים מהספסל צעקו לו: "תיזהר! הופמן מאחוריך". הופמן היה שחקן מפורסם במכבי וסבא, מרוב לחץ והתרגשות, איבד את הכדור והתרסק…  פעם אחרת, במהלך משחק בימק"א, סבא זרק את הכדור מהפינה של המגרש עם היד מאחורי הראש וקלע סל. סבא היה מאוד גאה בעצמו אבל המאמן כל כך כעס עליו והוציא אותו מהמשחק.

סבא (למטה משמאל) עם המאמן והחברים לקבוצה

במהלך כיתה ח' נבחר סבא דוד להשתתף בקורס מדריכי גדנ"ע בבסיס "אמונים" ליד הרצליה. הוא היה הכי קטן מבין המשתתפים. יחד אתו היו תלמידים מבית הספר הריאלי בחיפה שרבים הפכו לאחר מכן לשחקני כדורגל מפורסמים. סבא זוכר את התקופה הזו בגאווה כאחת התקופות מהן מאוד נהנה.

סבא בגדנ"ע

בבית הספר התיכון, סבא דוד למד בבית חינוך. בכיתה י"ב עבר לבית ספר ערב – "דעת". כבר ביום הראשון שם ראה בחורה שצדה את עינו והוא החל לחזר אחריה ללא הרף – זוהי סבתא רותי. להורים של סבתא רותי היו חברים בצפון הארץ – משפחת לבנון. שושנה לבנון הייתה מגיעה לירושלים לעיתים תכופות מכיוון שהיתה מטופלת של פרופ' ידוע מאוד – פרופ' צונדק. כשהייתה מגיעה, נהגה להביא איתה תמיד אשכול גדול של בננות. חצי מהבננות נתנה למשפחה של סבתא רותי ואת החצי השני לאחות הראשית שעבדה בצמוד לפרופ' צונדק – סימה, אימא של סבא דוד.

חיזורים אחרי סבתא רותי

לסבתא היו מחזרים רבים גם מבית הספר וגם מהשכונה בה גרה – קריית יובל. סבא ניסה להרשים את סבתא בכל דרך אפשרית. אחר צהריים אחד הוא הזמין אותה לטיול רגלי. לטובת אותו טיול גנב סבא מאבא שלו חבילת סיגריות כדי להרשים אותה. במהלך הטיול סבא עישן סיגריה אחרי סיגריה כדי להרגיש גברי ולעשות עליה רושם. כשליווה אותה חזרה לביתה שאל אותה אם תרצה לצאת איתו פעם נוספת. סבתא רותי השיבה שכן אבל רק בתנאי שלא יעשן שוב… מאז לא נגע יותר בסיגריה אפילו פעם אחת.

כשסבא שם לב שלסבתא יש מחזרים נוספים שרוצים לצאת איתה ומחכים לה אחרי בית הספר, הוא לא וויתר וחיפש דרכים להראות לה את אהבתו. יום אחד, כאשר ירד גשם שוטף, נסע כל הדרך מהבית שלו לבית הספר וחיכה בחוץ עם מטרייה לסבתא עד שסיימה ללמוד. הוא נסע איתה באוטובוס כל הדרך עד לבית שלה כדי שלא תיסע לבד ותירטב בדרך הביתה.

השירות הצבאי

בנובמבר 1964 היה אמור סבא להתגייס לצבא. ההורים של סבא הסכימו שיתגייס מוקדם יותר ולכן התגייס כבר בקיץ של אותה השנה (כשהוא עדיין בן 17). סבא התגייס לגדוד 404 של התותחנים, אבל מכיוון שהיה בן יחיד הועבר לגדוד 403 שהוצב רחוק יותר מהחזית. את הטירונות עשה סבא באזור ראש העין. הוא הצטיין וכצ'ופר נתנו לו לצאת הביתה. סבא, שמעולם לא נסע לבד מחוץ לירושלים, יצא מהבסיס ולא ידע לאן ללכת… הוא עבר בראש העין, פתח תקווה ומקומות נוספים עד שהצליח למצוא את הדרך לירושלים.

בטירונות, סבא היה הסגן של מפקד הצוות שהיה גם המ"כ בקורס. הטירונים נסעו למושב אליפלט בגבול עם ירדן. הם ירו לכיוון הירדנים שהחזירו אש. כל הצוות רץ לשכב בשוחות. סבא ומפקד הצוות עמדו על התומ"ת (תותח מתנייע) כדי שיוכלו לירות. החיילים ששכבו בשוחות צעקו לסבא "סילבי, תכסה את חומר הנפץ". סבא הוריד את הראש כדי לראות במה מדובר ולעשות את מה שביקשו ממנו ובאותו הרגע נפל עליו מפקד הצוות – האש של הירדנים פגעה בו והוא נהרג במקום.

מכיוון שסבא הצטיין בטירונות הוא נשלח לקורס מ"כים. במהלך קורס המ"כים בשיבתא, היו אימונים ומסעות רבים. באחד המסעות סבא היה "פצוע" שאותו החיילים נשאו על אלונקה. את סבא סחב במשך ק"מ רבים חייל בשם אודי אדיב, שלימים התגלה כי היה מרגל שפעל לטובת האיראנים.  באותו הקורס, אחד הקצינים הבכירים היה תושב בחבצלת, שם גרה גם דודה של סבא דוד. מכיוון שזיהה את סבא מביקוריו הרבים אצל דודתו, בכל פעם שהיו יוצאים למסע ארוך הוא היה מושיב את סבא בקומנדקר כדי שישמור על הציוד ולא יצטרך לרוץ ולסחוב הכל על הגב…

כשחזר סבא  לגדוד לאחר קורס המ"כים, פגש שם את יגאל רפאלי שהיה חבר טוב שלו עוד מהימים בשכונת רחביה ורחוב הפלמ"ח. יגאל היה הנהג של הגדוד. הוא היה לוקח איתו את סבא והיה דואג לו. פעם אחת נסע סבא עם הגדוד לדימונה – לשמור על הכור. באותה הזמן רותי, חברתו, שירתה שם. סבא מספר שהיה עולה בכל פעם אל מגדל השמירה שבו היה טלפון ומתקשר אליה ממנו.

סבא וסבתא בצבא

במהלך ימי השמירה הגיע יום אחד מסוק צבאי וסבא נבחר לשמור עליו. סבא התחכם והחליט לשמור על המסוק מבפנים ולא מבחוץ. הוא התחיל לגעת בכל מיני כפתורים ולשחק בהם ובנס לא קרה למסוק כלום…

ביום העצמאות בשנת 1965 השתתף סבא דוד בצעדת צה"ל בחיפה. אימא של סבא ורותי נסעו במיוחד לחיפה לצפות בו. אבא של סבא עבד באותה תקופה עם הסוכנות ואירגן לשתיהן הסעה מיוחדת. כשהגיעו, אימא של סבתא הייתה צריכה להתפנות ולא היה איפה. היא דפקה על דלת של אחד הבתים וזכתה לקבלת פנים כל כך חמה שכמעט ופספסו את הצעדה. במהלך הצעדה עבר סבא עם התומ"ת (תותח מתנייע) וההתרגשות הייתה גדולה.

עם החברים על התומ"ת

כשסבא השתחרר מהצבא, וכבר שירת במילואים, החלה מלחמת ששת הימים. באותה תקופה סבא וסבתא כבר היו נשואים. סבתא רותי הייתה אחראית על הפעלת האזעקות ולכן היא גוייסה ראשונה למלחמה. מכיוון שסבא רק השתחרר מהשירות הסדיר, עדיין לא היה לו גדוד שהשתייך אליו ולכן התנדב למילואים. בשל מחסור בכלי נשק, לא היה לו רובה ובמקום רובה נתנו לו ולשאר החיילים שהיו אתו פגיונות, על מנת שיוכלו להילחם איתם. סבא הוצב בהתחלה באזור טול כרם ואחר כך העלו אותו ואת שאר החיילים שאיתו לצפון, אולם עד שהגיעו הסתיימה הלחימה והחזירו אותם חזרה. בדרך בחזרה לבסיס, המשאית שבה נסעו עלתה באש וכל הציוד של סבא נשרף. הוא חזר הביתה עם המדים שלבש וזהו.

כששובץ לגדוד מילואים קבוע הוא שובץ עם יגאל, חבר הילדות שלו. באחת הפעמים שהיו באימון בשיבתא הם יצאו למטווחים. סבא יצא ראשון וקפץ על הריו (רכב צבאי). הרכב היה סגור והחל לנסוע וסבא עף אחורה ושבר את היד מהמכה. באותן הדקות ממש אבא של סבתא רותי, אותו סבא מאוד אהב, נפטר. סבא נלקח לביה"ח סורוקה. הרופא של הגדוד היה במקרה רופא תורן באותו היום והתעקש לטפל ביד של סבא למרות שלא היה אורתופד ולא היה לו מושג מה הוא עושה. בינתיים סבתא רותי התקשרה לחפש אותו כדי לבשר לו את הבשורה המרה על אביה. כשהצליחה לתפוס את הגדוד מסרו לה שבעלה נפצע ונלקח לבית חולים… בעקבות אותה הפציעה והטיפול הלקוי קיבל סבא נכות והוכרז כנכה צה"ל, אולם התעקש והמשיך לשרת במילואים באותו התפקיד.

מלחמת יום הכיפורים

כאשר פרצה מלחמת יום כיפור, סבא היה בבית הכנסת וקראו לו באמצע התפילה. סבא וחיילי המילואים שאיתו נסעו למחנה נתן, ליד באר שבע, שם סידרו את התומ"ת ואילתרו חלק מהציוד שהיה חסר (המכשיר איתו דוחפים את הקליע לקנה היה חסר, אז הכינו אותו בעצמם מפחיות לוף שהיו במנות הקרב אותן קיבלו והחלו לנסוע איתו דרומה לסיני. סבא וחלק מחברי הצוות היו מאוד מוטרדים שלא יפספסו את המלחמה כמו שקרה להם בששת הימים. בדרך לסיני כבר הבינו את המצב אליו נקלעו – הם ראו גופות רבות ורכבים שרופים לאורך הדרך.

כשהגיעו לסיני הם הסתדרו בשורה לאורך שטח שהיה כולו כבר מחורר מפגזים שנפלו בו, והחלו לירות. כל חייל סחב על עצמו שני פגזים כדי לחסוך בזמן ולייעל את העבודה. המצרים החלו לירות עליהם תחמושת נגד סוללות. בעודם מתחבאים בשוחות סבא הרגיש משהו פוגע בו. הוא צעק על חבר שלו שיפסיק לזרוק עליו אבנים. כששלח יד אחורה ל"אבן" נכוותה לו היד – אלה היו רסיסים מהפגזים שירו עליהם המצרים. במהלך המלחמה נהרגו לא מעט חברים של סבא מגדוד המילואים.

אחרי מספר ימי לחימה, הגיע טנקר (מיכל מתנייע על גלגלים) של מים כדי שהחיילים יוכלו להתקלח. כל החיילים התפשטו והחלו להתקלח. תוך כדי המקלחת המאולתרת הגיע מטוס שטס מעליהם והחל לירות עליהם. החיילים רצו ערומים כולם והתחילו לירות על המטוס עם העוזי שלהם עד שעבר אותם…

תוך כדי לחימה וירידה דרומה, התומ"ת של סבא והצוות שלו התקלקל ונתקע. הגדוד המשיך לרדת דרומה והם נשארו מאחור. לקח להם זמן רב לחבור חזרה לגדוד שלהם ובינתיים הם פספסו שתי יציאות לחופשה מהן נהנו שאר החיילים. אחרי למעלה מחודשיים מתחילת הלחימה בעודם בשטח בלי שראו את המשפחות שלהם יצאו חיילי הגדוד לחופשה נוספת. הפעם גם סבא וחברי הצוות שלו היו בין היוצאים. האוטובוס התחיל בנסיעה כשלפתע נעצר והקצין של סבא עלה על האוטובוס ואמר לו ולחייל נוסף לקחת את הציוד שלהם ולרדת. סבא לא הבין בהתחלה מה קורה ולאחר שירד והאוטובוס המשיך בנסיעה, הוא הבין שגם הפעם הוא לא חוזר הביתה לאשתו. סבא, שתמיד התנדב לעזור לכולם, כל כך כעס שכל הגדוד יוצא שוב לחופשה ואותו משאירים לקח את הנשק והתחיל לצעוק ולירות לכיוון אותו קצין. אחרי שסבא נרגע, ניגש אליו הקצין ואמר לו שהחזיר דווקא אותו כי מכל הרשימה של החיילים הוא היחיד שתמיד מתנדב ותמיד רגוע אז גם הפעם הוא לא חשש ממנו שיעשה לו בעיות… כשהבין את הטעות שעשה, הבטיח לו הקצין שיוציא אותו יום לאחר מכן לחופשה בטיסה מיוחדת. למחרת, כשהגיעו לשדה התעופה אמרו להם שאין טיסות כי בירושלים יורד שלג… לבסוף הצליח סבא דוד להגיע הביתה. באחת בלילה נשמעה דפיקה בדלת וסבא נכנס… במשך ארבעה חודשים לאחר תום המלחמה סבא דוד וחיילי הגדוד שלו עוד היו מגוייסים בסיני.

בסיני, מלחמת יום כיפור

באחת הפעמים בהן נקרא סבא דוד למילואים, הוא והצוות יצאו לסיור לכיוון ג'נין. הם טעו בדרך ונכנסו לתוך ג'נין עצמה. תושבי העיר עלו על הגגות והתחילו לזרוק עליהם אבנים. אחד החיילים, שכולם קראו לו "הג'ינג'י המשוגע", לקח את הנשק שלו והתחיל לירות לכל עבר עד שהצליחו לברוח משם. במקרה אחר, כשעשו מילואים בגשר הזיו, סבא דוד הגיע עם הרכב של הבוס שלו. כל ערב נסעו החיילים עם סבא לנהריה לאכול ולבלות. יום אחד נסעו לאזור שלומי לבית של אחד מהם. בגינה שלו היו פלפלונים. אחד החיילים לקח ביס ואמר: "לא חריף, תטעם". סבא הכניס לפה. כל כך שרף לו הפה שכמעט לקח בקבוק עם הדלק והתחיל לשתות אותו…

קריירה

לאחר שסבא התשחרר מהצבא הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בהר הצופים. סבא דוד החל לעבוד כעורך דין ועבד במשרדים גדולים עד שפתח משרד משל עצמו.

סבא (משמאל) בטקס קבלת התואר

במהלך העבודה כעורך דין היו לסבא מקרים משעשעים. סבא מספר שבשכונת במלחה היה בניין לא חוקי שהמשטרה רצתה להרוס. כשהגיעה המשטרה לאפשר את עבודות ההריסה במקום עלה בעל הבית על טרקטור והתחיל לגרור אחורה את כל מכוניות המשטרה עם הכף של הטרקטור. האיש נעצר וסבא קיבל את התיק לטיפולו כאחד התיקים הראשונים שלו. במהלך המשפט הוא לחש ללקוח שלו קללה על אחד השופטים ששאל שאלות שלא מצאו חן בעיניו, אבל שכח שהמשפט מוקלט. את כל אותו הערב והלילה בילה עם הפרקליטות למצוא את ההקלטה ולמחוק ממנה ומהתמליל את המילים הלא יפות…

תחביבים

סבא דוד אהב כבר מגיל צעיר מאוד לאסוף בולים. יש לו אוספים אותם התחיל לאסוף כבר מגיל 4,  משנת 1950. מאז ועד היום סבא ממשיך לטפח את האוספים ויש לו אלבומים רבים מלאים בבולים אותם הוא אוהב לסדר ולערוך.

בבית הספר היסודי סבא דוד ניגן בקלרינט והיה בתזמורת הנוער של עיריית ירושלים. את הקלרינט שלחה לו במיוחד המשפחה מאנגליה. במסגרת הנגינה בתזמורת, השתתף סבא בהרבה מאוד אירועים ברחבי העיר, בצעדות והופעות.

והיום

סבא וסבתא גרים בשכונת קריית יובל בירושלים. סבא ממשיך לאסוף בולים באדיקות, אוהב לספר כל הזמן בדיחות ולהודיע בכל הזדמנות כמה הוא אוהב את אשתו – רותי, ואיזה מזל יש לו שהצליח לגבור על כולם ולזכות בליבה. יש להם שלושה ילדים ועשרה נכדים.

סבא דוד מספר על בר המצווה שלו: 

הזוית האישית

יואב: חוץ מהמפגשים המשפחתיים בבית של סבא וסבתא, אני מבקר את סבא וסבתא בכל יום ראשון אחרי בית הספר. לסבא ולי יש קשר מיוחד ואני מאוד אוהב לדבר איתו. אבל… דווקא במסגרת השיחות על העבר בתיעוד הזה שמעתי הרבה סיפורים חדשים שלא שמעתי אף פעם. לא ידעתי שיש לו כל כך הרבה סיפורים ושהיה שובב לא קטן. עכשיו אני מבין ממי קיבלתי את זה…

סבא דוד: היה לי כיף להיזכר בכל הסיפורים. בזכות יואב והשיחה איתו אני נזכר בעוד ועוד סיפורים. הוא מאוד שימח אותי והיה לי יום שמח ומרגש אותו בילינו יחד. גם אחרי שהלך המשכתי לחשוב אל תוך הלילה ולהיזכר בעוד סיפורים ורגעים מהעבר.