מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם צ'צקיס, גדלתי בשיכון ותיקים של פעם כאשר אבי – פישל צ’צקיס, עבד כפועל בבניין ותוך כדי למד הנהלת חשבונות. אמי – דבורה צ'צקיס, עבדה בתור סייעת בגן של ילדים מוגבלים. הגן שכן בחצר של ברוך פריבר שתרם את החצר לטובת הילדים המוגבלים.

ברוך פריבר, היה חלוץ, ממייסדי ומקימי העיר כפר סבא. יום אחד, כשעבד בפרדס, הוא הכניס את היד לתוך המשאבה וידו נקטעה, כך הבין את החשיבות של קופת חולים ופעל לדאוג שתהיה מערכת של קופות חולים בכל יישוב. הוא היה ממקימי קופת חולים ראשונה ביישוב היהודי.

בשעות הערב כל בני הבית התכנסו והיינו תמיד כולם יחד. ברוב שעות היום מצאנו לעצמנו כל אחד תעסוקה החיים היו פשוטים מאוד וקלים. גדלתי בשכונת שיכון ותיקים של פעם, כל אחד הכיר את השני ולא תמיד קיבלנו חינוך מההורים, גם השכנים וגם ההורים של החברים היו בעצם מחנכים כל אחד במידתו. שיכון ותיקים נזכר לטובה במערכת היחסים של כולם האחד עם השני.

כשקצת גדלתי עברנו לגור במרכז כפר סבא, כל בוקר הייתי הולך לבית ספר אוסישקין שהיה בסוף הרחוב. בדרך הייתה חנות גלידה "גלידה פינגווין" האב (ששירת עם אבא שלי בצבא) הוא היה צועק לי "פישלה קים אהר" – היה נותן לי גביע גלידה קטנה, והיה אומר לי רוץ לבית הספר ותלמד. הייתי מעביר את שעות היום בבית הספר, וכשהיינו חוזרים יחד כל התלמידים מבית הספר, היה קורה לי שוב לקבל גביע של גלידה קטנה – כולם היו רואים אותי, ורצים מהר לקנות לעצמם גלידה.

חיי המבוגרים

התגייסתי בפברואר 72 לצנחנים לגדוד 202. במהלך 14 חודשים ראשונים עברתי טירונות ואימון מתקדם בסופו יצאתי לקורס מ"כים ולאחר מכן עברתי להדרכה.

במאי 73 לאחר ארבעה חודשים בלבד יצאנו למלחמת יום כיפור כאשר המוטו אצלנו בפלוגה היה: שהסגל נלחמים קדימה ומאחורה החיילים, כאשר הם מאחור כ-300 מטר, לכן סיימנו את סבב הלחימה ששום חייל לא נהרג במלחמה, לצערי, מחיילי הסגל שלושה מפקדים נהרגו.

לאחר המלחמה אחרי ליל הסדר הקפיצו אותנו לשרת ולשמור על שיא החרמון. שם החלפנו את סיירת מטכ"ל. היינו בשיא החרמון שבועיים בתוך מערה וכל הזמן הפציצו אותנו מהצד הסורי. רוב החיילים פחדו ונשארו בתוך המערה כל אותו הזמן ומסביב היו שתי עמדות שהמפקדים שמרו עליה, זו הייתה חוויה קשה, שאפילו את הצרכים היינו צריכים לעשות בתוך המערה בפינה. האוכל היה מוגבל מאוד – מנות קרב שהבאנו איתנו ולא ידענו אם הם יספיקו. לאחר כשבועיים קיבלנו פקודה לרדת משיא החרמון ובמקומנו הביאו יחידה אחרת לשמור על המקום.

בפברואר 1974, הייתי אמור להשתחרר מהצבא, לקחתי את הקיטבג ויצאתי לחופשת שחרור של שבוע, בזמן שהייתי בבית בשבת צלצל הטלפון, על הקו היה חבר שלי שהיה הרס"פ בקבע. החבר סיפר לי שדודה שלו מארצות הברית נמצאת בארץ ושהוא בשבוע הבא נוסע איתה לאמריקה, לכן בראשון חזרתי לפלוגה וקיבלתי תפקיד רס"פ בקבע, ככה המשכתי את שרותי עוד שנה בקבע שבסיומה השתחררתי.

סבא בתקופת השירות הצבאי

כשהשתחררתי אבי ואני פתחנו סוכנות ביטוח בכפר סבא. בהתחלה למדנו ועבדנו ממשרד קטן מתחת לדירה שבה גרנו. לאחר שנה כשבעל המשרד לא הסכים למכור לנו אותו – העברנו את המשרד לתוך הדירה ומשם המשכנו לעבוד.

את אישתי, תמי, הכרתי בביקור אצל שמאי – היא עבדה אצלו במשרד. התחתנו ועד היום אנחנו עובדים ומנהלים יחד את סוכנות הביטוח בכפר סבא.

הזוית האישית

סבא אבי: מאוד נהניתי לשבת עם הנכד שלי ליאם, להגיע למפגשים בבית הספר ולספר לו את סיפור חיי וסיפור משפחתי. חשוב לי להעביר לדור ההמשך את הערך המשפחתי, האחדות והביחד. אני מאחל לנכד שלי שיגדל להיות איש טוב בעל ערכים, שיקים משפחה וימשיך את השושלת שלנו ולעולם לא ישכח כמה קשה עבדנו וכמה תלאות עברנו כדי להגיע למדינה שלנו ולבנות אותה – וחשוב לשמור עליה.

הנכד ליאם: היה לי כיף לעבוד עם סבא אבי לשמוע את סיפוריו על ילדותו וחייו.