מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי על תקופת היותי בצבא מתחיל עוד קודם.

אני בן יחיד ויתום מאב. אמא שלי לא רצתה שאני אתגייס לקרבי, אבל לאחר לא מעט שיכנועים היא חתמה לי על הטופס והתגייסתי בשנת 1966, לנח"ל מוצנח. למרות שבנערותי הייתי בתנועת השומר הצעיר, לקראת הגיוס עברתי לתנועת הנוער העובד והלומד. בנוער העובד והלומד התקבצנו לגרעין מכל איזור חיפה והקריות. את ההכנות עשינו בקיבוץ רמות מנשה. היינו בקיבוץ שלושה שבועות ועזרנו במשק. אחרי ההכנה התחלנו טירונות של חצי שנה במחנה 80.

עם אמי

כבר בשבועיים הראשונים הצלחתי להסתבך. קיבלנו נשק ללא כדורים. לימדו אותנו על הנשק, לפרק לנקות לחבר מחדש. אנחנו חבר'ה צעירים עניין אותנו לירות בנשק. הסתובבנו בבסיס ומצאנו כדורים זרוקים עם הריצפה. אספנו כדורים עמדנו על גג אחד המבנים תפוח וניסינו לירות על התפוח. כמובן שתפסו אותנו וקיבלנו 35 יום בכלא. אבל זאת לא הייתה ההסבכות האחרונה שלי בצבא.

באחד המסעות הייתה משמעת מים. בזמנו האמינו בצבא שצריך לתרגל חיילים להסתפק במעט מים. לכן כשהיו עושים עצירת שתיה היו כל 3 חיילים שותים מיימיה אחת. פתאום, אחד המפקדים מבין שחסרות מימיות ומתחילים לבדוק מי שתה עם מי. שאלו את המיימיה הזו מי שתה? אז אמרו איציק משה ומיקי. ואת זאת? יעקוב חיים ומיקי וכך הלאה הבינו שאני הייתי צמה שתיתי מלא מעט מימיות. על זה קיבלתי עונש לסחוב כל המסע את מזוודת המים. מזוודת המים הייתה ג'ריקן גדול מאוד של מים שלא יכולתי לסחוב בעצמי ולכן כולם היו צריכים לעזור לי בזה.

אחרי הטירונות עברנו לקיבוץ מנרה. שם גם עבדנו וגם המשכנו להתאמן כמילואימניקים. בתקופה הזו עבדתי בפרדס. הייתה לי זכות בתקופה הזו לשחק שש בש עם אבא של יצחק רבין במועדון לחבר במנרה.

באחד האימונים היינו ג'ערה באזור היערות. הלכנו די הרבה באימון הזה. היה שם תרגיל עם פצועים ומתים ועברו המפקחים ואמרו אתה חי אתה מת, אתה פצוע. לי אמרו שאני מת, זה היה בצהרים. עמדתי חיכיתי, חיכיתי חיכיתי ואז עבר לידי חבר שאל מה אתה עושה פה, אמרתי אני מת, אמר, טוב, אז גם אני מת והוא נשאר לידי. חיכינו חיכינו השמש שקעה ואף אחד לא בא לפנות אותנו. אנחנו נרדמנו קמנו היה בוקר והתברר ששכחו אותנו שם. קמנו התחלנו ללכת עד שמצאנו את הכביש ותפסנו טרמפ הביתה וחזרנו יום אחרי. גם על זה קיבלנו 35 יום בכלא.

במלחמת ששת הימים היינו שייכים לחטמ"ר (חטיבה מרחבית) היינו בשכם ואחר כך העבירו אותנו לרמת הגולן ועלינו מגונן צפונה. המלחמה הייתה קצרה ונגמרה מהר

אחרי מלחמת ששת הימים עזבנו את מנרה והלכנו לאימון מתקדם. חלקו היה בבילו וחלקו בבית סחור (ליד בית לחם). לשם נסענו באוטובוס של הערבים או בטרמפים. במהלך האימון המתקדם למדנו לצנוח. צנחתי 22 פעמים.

 בשירות צבאי

לאחר האימון המתקדם חזרנו לקיבוץ מנרה עד תום השירות. אני עבדתי במטעים. בגלל שמאוד אהבתי לנהוג הייתי הנהג של הטרקטור. באחד החודשים בעבודה אני נהגתי בטרקטור ועמסנו יתדות של כרם שעקרנו. כך עבדנו יום אחרי יום אני נוהג ושני חברי קיבוץ איציק בצד ימין וג'וחה בצד שמאל.

ביום חמישי נסעתי הביתה לקריית מוצקין לחופשת שבת. ביום ראשון בדרך חזרה באוטובוס שמעתי ברדיו שהייתה הפגזה בתעלה (ימי מלחמת ההתשה) ובהפגזה נהרגו 20 חיילים. הקריאו את שמות החיילים ואני שומע שם של חבר טוב שלי מקרית מוצקין שנהרג. הגענו לצפת, ירדתי מהאוטובוס וחזרתי חזרה הביתה על מנת להשתתף בהלוויה. בינתיים איציק וג'וחה המשיכו בעבודה בלעדי, אחד נהג בטרקטור והשני העמיס. לרוע מזלם הם עלו עם הטרקטור על מוקש מרק 7 כפול הטרקטור התפוצץ ושניהם נהרגו.

אחרי שחברי הגרעין עזבו את הגרעין החלטנו להקים קואופרטיב לפיברגלרס. רוב החבר'ה השתררו, אני המשכתי והייתי עוד תקופה בצבא בגלל התקופות שישבתי בכלא ואחרי חצי שנה הגענו למסקנה שהעסק לא מרוויח פיזרנו את הקואופרטיב וכל אחד הלך לדרכו.

השתחררתי בשנת 1969 בדרגת טוראי.

הזוית האישית

מיקי יעקובוביץ מספר לעמית דומן את סיפורו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.