מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי, אני נולדתי בכפר טרגו ניאמץ ברומניה, ואבא שלי היה מנהל בית חרושת של אלכוהול רפואי, והיו לנו שם חיים טובים, היו לנו פרות, סוסים ותרנגולות ואני הייתי לוקח אותם לשדות. בנוסף הייתי הולך לשם עם חברים שלי והייתי שם היהודי היחיד.

כשהייתי בן 5 עזבנו את טרגו ניאמץ שברומניה, לבוחוש ברומניה. כל אחד לקח את המעט שהוא יכול להביא, היינו אז 7 נפשות וקבלנו חדר אחד קטן לכולם. בחדר לא היתה דלת אלא רק חלון אחד קטן והיינו יוצאים ונכנסים מהחלון, בכניסה של החדר עמדו הגרמנים. בתקופה הזאת לא היה לנו מה לאכול והגרמנים שלחו טילים והם פגעו ליד הבית שלנו. כשנגמרה המלחמה שלחו לנו חבילות עם אוכל.

הייתי בן 6 כשהמלחמה נגמרה וחזרנו לטרגו ניאמץ, ועליתי לכיתה א'  בבית ספר יסודי. בתיכון הייתי בבית ספר תיכון מקצועי.

בשנת 1959 התחלתי את הצבא. היה קשה כי התחלנו את הצבא בחורף והיה ממש קר, היה מינוס 20 מעלות והיה גם שלג ולא היו לנו בגדים חמים ורק פעם בחצי שנה הייתי רואה את הבית. אני הייתי שם היהודי היחיד בין אלף חיילים. אחרי הטירונות לקחו אותנו לשמור על האסירים הבטחוניים.

כשנגמר הצבא היו 7 שנים של בצורת. אני זוכר שאנשים היו גונבים אחד מהשני אוכל. אני גם זוכר שאמא שלי זכרונה לברכה היתה מכינה אוכל ואנשים היו גונבים לה אותו. אז, היו כל כך רעבים שאנשים הגיעו למצב שהם אוכלים דשא ואפילו מתים ברחוב. באותו זמן בשנת 1974, המלך הרומני מיכי נזרק מהשלטון, לקחו את השלטון במקומו, והכריחו אותו לעזוב את הארץ. כשעלינו לישראל אמי רוזה צעקה ברכבת "אנחנו נוסעים לארץ איפה שיורד חלב ודבש".

הזוית האישית

סבא יוסי: מאוד נהנתי, היה לי כיף לשתף אותך על החיים שלי ועל הילדות שלי ועל מה שעבר עליי כשהייתי צעיר. גאיה: החוויה הרב דורית הייתה לי מאוד מהנה ומסקרנת, למדתי על סבא המון. מאוד נהנתי איתו ואני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה חוויות ביחד.