מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אורי בן גרא, נולדתי בשנת 1949 והיום אני בן 72. נולדתי בקיבוץ בית קשת שבצפון ואני בן למשפחה שהיו בה שבעה ילדים: מיכל, אהוד, רות, גד, שאול, רחל ואני אורי. ועוד היו לנו שלושה אחים מאומצים: אביק, יהודית והילל.

אבא שלי, אשר, נולד בגרמניה בשנת 1924 גם אמא שלי, תמר, נולדה בשנת 1924, בהולנד. הם נפגשו בהולנד קצת לפני שהתחילה מלחמת העולם השנייה ואת כל המלחמה הם עברו יחד. בזמן המלחמה הם היו במחנה בלזן ברגן ושם הם גם התחתנו. בערך שנתיים אחרי המלחמה הם עלו לארץ בעלייה הבלתי לגאלית.

כשאני אורי הייתי ילד בקיבוץ לא גרנו בבית עם ההורים, ובעצם פגשנו אותם בערך שעתיים ביום. את יתר הזמן בילינו בבית הילדים עם החברים שלנו, בבית הילדים. גם אכלנו למדנו וגם ישנו שם. בערך מגיל 12 התחלנו לעבוד בקיבוץ. היינו לומדים עד אחר הצהריים ואחר כך הולכים לעבוד בענפים השונים של המשק: בלול, ברפת, בדיר וכמובן במטעים ובשדה. בזמן ההוא היה מותר לנהוג בטרקטור מגיל 12 ואני נהגתי הרבה.

סבא בן 4

הייתה לי ילדות מאוד שמחה ומאושרת ולמרות שלא ראיתי את ההורים והאחים הרבה שעות, בכל זאת היה כיף. אחרי כל זה עברתי לגור בקיבוץ בית קשת שבצפון. שם התחתנתי עם אשתי דניס שבאה מאוסטרליה. כעבור כמה זמן נולדו לנו שלושה ילדים: הילה – אמא של נטע, יוני ועדי. אחרי כמה זמן עברנו לכרכור והחלטנו כי אנחנו מתגרשים. שנינו עדיין חברים טובים שנינו גרים בכרכור בבתים שונים ולכל הילדים שלנו יש ילדים.

הזוית האישית

הנכדה אורי: אני הייתי רוצה לאחל לסבא בריאות, אושר ועוד הרבה פגישות איתי.

סבא אורי: הרגשתי טוב והיה לי כיף לספר לנכדתי נטע את סיפור חיי.