מאגר סיפורי מורשת

שמי משה חליפה נולדתי בשנת 1957, בן ליעקב וג'ויה שעלו מטורקיה, בן שלישי מתוך ארבעה אחים.

אני יליד הארץ, נולדתי וגדלתי בעיר עפולה. הזיכרונות העיקרים שזכורים לי הם מגיל ארבע, מהגן והגננת – רוחמה.

גרנו בצריף קטן בשכונת "שיכון ממשלתי" בעפולה – שכונה של תימנים בעיקר. היינו משפחה דלת אמצעים, אבל עם הרבה חום ואהבה, אבי עבד בחברת "סולל בונה" ,עבד קשה מאוד, ואימי הייתה עקרת בית. הצריף בו גרנו ללא חשמל ושירותים, השירותים היו בחצר הבית, מקרר שעבד על קרח ובישולים על פתילייה של נפט. את המקלחות היינו עושים עם גיגית שאימי הייתה ממלאת בחצר, ועם כוס מפלסטיק הייתה מקלחת אותנו.

אני זוכר עץ גדול שהיה ליד הצריף שלנו, ובגיל שש או שבע עברנו לדירת שיכון של עמידר, חלום חייהם של הוריי. בדירה היה חדר, סלון, מטבח, שירותים ומקלחת. במשך שנים הייתי עובר ליד אותו עץ גדול, שהיה ליד הצריף בו גרנו, כך הייתי מזהה את המקום בו נולדתי עד שכרתו אותו ונעשה לי עצוב. בנו שם שכונת וילות יוקרה והמקום התפתח מאוד.

בילדות היינו קבוצת חברים, שמשחקים משחקים פשוטים, חמש אבנים, גולות, הייתי אוהב להכין רוגטקות, ולבנות דברים. שמות חברי ילדותי הם ראול, מישה, יושי, ועד היום אנחנו בקשר ונפגשים בעיקר באירועים משפחתיים.

את בית הספר סיימתי בכיתה ט', התגייסתי לצבא ושירתי בחיל השריון. אחרי השחרור החלטנו אני וחבריי לנסוע לחיפה למסיבה, שם הכרתי את חנה אשתי, שבאה עם חברתה ענת, שהייתה בקשר עם אחד החברים שלי מעפולה. שתיהן חיפאיות.

במקביל נכנסתי לעבוד בקק"ל- קרן קיימת לישראל כנהג טרקטור. פרשתי פרישה מוקדמת בגיל ארבעים ושבע, מיד עם היוולדו של בן הזקונים שלי יקיר יעקב (הקרוי ע"ש אבי ז"ל)

הזווית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר מרומי שדה באחוזת ברק בתשפ"ג – 2023