מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור קוסטר, אני עושה את עבודת השורשים על סבא שלי מקס לנדרט קוסטר.

סבא מקס נולד בינואר בשנת 1948, שנתיים אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנת קום המדינה. קוראים לסבא שלי מקס מפני שההורים שלו אהבו את השם הזה, ולנדרט על שם סבא שלו ז׳׳ל שנספה בשואה. מקס נולד באמסטרדם שבהולנד. גם ההורים של מקס נולדו באמסטרדם.

הוא גר בבניין משותף במרכז העיר אמסטרדם, הם גרו בבית של ארבעה חדרים. לאימא שלו קראו אליזבט ולאביו יעקב. אימא שלו הייתה עקרת בית ואבא שלו עבד ביהלומים. כל האחים והאחיות של מקס נולדו לאחר השואה.

בבית הם אכלו מאכלים הולדניים מסורתיים, אבל לא חזיר. ההורים היו הורים טובים וגם סבא וסבתא טובים, שניהם היו ניצולי שואה, מכל המשפחה שלהם הם היחידים ששרדו. האוכל המיוחד שהם אכלו בשבתות היה עוף ומרק עוף, זה נהיה מסורת במשפחה שלנו.

ילדות ועלייה

סבא שלי עלה לארץ בשנת 1958 בגיל תשע עם ההורים ואחיות שהיו ציוניים, הם התיישבו בנתניה. סבא מספר: ״הילדות שלי הייתה מאוד יפה, אחרי שעות הלימודים ואחרי סיום שיעורי הבית שיחקנו הרבה בחוץ, עשינו המון טיולים, קטפנו תפוזים חופשי מהעצים שבפרדס, וגם קטפנו סברס והתמלאנו בהרבה קוצים״. לא היה להם אינטרנט, לא סמארטפונים, ולא משחקים אלקטרוניים כמו היום. היה להם ״טייפרקורדר״ והם הקליטו המון שירים של זמרים פופולריים של זמנם.

שירות צבאי

סבא שלי התגייס בפברואר 1966, בזמנו לא היה ניתן לבחור ולבקש תפקיד, ולכן הם החליטו שהוא מתאים לשריון בתור תותחן טנק, וגייסו אותו לחטיבה 7. סבא שלי מספר: ״הטירונות הייתה מאוד קשה, לא היו תנאים טובים, ישנו באוהלים ואכלנו הרבה חול, לא היו צלחות ואכלנו ממסטינגינג, שזה קופסאות מפח שהיו מסודרים בשלישיות״.

באותה תקופה התחילו התקריות בצפון של הסוריים נגד הקיבוצים שהיו לרגלי רמת הגולן. הסוריים ירו על החקלאים שחרשו את שדותיהם. סבא שלי היה ביחידה מיוחדת של שלושה טנקים שהוסתרו בתוך מטעי הבננות של קיבוצי תל קציר והאון, והם ירו על המוצבים של הסוריים שהיו למעלה על רמת הגולן.

סבא שלי השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת התהתשה על גדות תעלת סואץ (מצרים), לאחר מכן נלחם בבבקעת הירדן. זו הייתה מלחמה נגד הפאדיונים, אלו היו מסתננים מירדן, שגרמו להרבה סבל לישובים בבקעת הירדן.

כאשר סבא שלי השתחרר והיה במילואים, גייסו אותו ערב לפני יום הכיפורים כדי להכין את הטנקים, כי הבינו שהולך להיות משהו, ובאמת פרצה מלחמת יום הכיפורים. סבא שלי היה בין הראשונים שעלו לרמה (רמת הגולן) כדי לבלום את הטאנקים הסוריים. סבא שלי נאלץ ארבעה פעמים להחליף טנק כי הטנק נפגע מאש הסורים, ומזל שסבא שלי היה תותחן מצטיין וזריז, הוא תמיד הצליח לפגוע באויב לפני שחיסלו את הטנק שלו. במטווח ברביבים שבנגב שזה שטח מטווח של טנקים, השם של סבא שלי מופיע עדיין בראש הרשימה של התותחן הכי מהיר בחייל בשריון.

שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים יצא ספר שכתבה הדס ועופר רגב, שם הספר ״ראם, סיפורה של חטיבה״. בספר כתבו הרבה דברים על סבא שלי. היה בלאגן אחד גדול, כי הגיוס היה גיוס בהול, וצוותי הטנקים לא הכירו זה את זה. כאשר נגמרה המלחמה סבא שלי היה במובלעת הסורית, שם חילופי האש נמשכו כל הזמן במשך חצי שנה. אחר כך הוא השתחרר והחיים חזרו למסלולם.

מקצוע ועיסוק

כשסבא שלי השתחרר מהצבא הוא עבד יחד עם אבא שלו בתעשיית היהלומים. את היהלומים סבא שלי נאלץ לאסוף בבורסת היהלומים בתל אביב, בגלל שלא היה לו רכב משלו הוא קיבל את היהלומים בשקיות קטנות (בריפקות). הוא שם אותן בכיס של חולצתו ופשוט נסע בתחבורה ציבורית כי בזמנו כמעט ולא היה פשע בארץ.

כאשר נוצר משבר בתעשיית היהלומים בארץ, ובמיוחד בנתניה (זו הייתה 'עיר היהלומים'), סבא החליט לעזוב את המקצוע והחליט ללמוד את תעשיית המתכת ״עיבוד שבבי״. סבא שלי היה מבקר איכות בכיר בתעשייה אווירית, לאחר שהוא למד את כל השלבים של תעשיית המתכת. סבא מספר: ״זו הייתה עבודה מאוד מעניינת ומדוייקת עם המון אחריות״.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

כשסבא היה בסוף השירות הצבאי שלו, הוא קיבל לפעמים סוף שבוע לצאת לחופש, וכמובן הבילוי הכי יפה היה ללכת לשפת הים בנתניה, שם הוא הכיר את סבתא שלי. הוא הזמין אותה לבוא לקולנוע במוצאי שבת, כי בילוי אחר לא היה באותה תקופה בנתניה, ומפגישה אחת הם התחילו להתכתב (דרך מכתבים) שצונזרו על ידי הצבא. כמובן שבחופשה הבאה שהייתה לו מהצבא הם שוב נפגשו וזה נמשך גם לאחר השחרור מהצבא.

אחרי שלוש שנים של חברות, סבא וסבתא החליטו להתחתן. הם הביאו שתי בנות לעולם, אחת מהן זאת אימא שלי שהביאה להם שלושה נכדים מדהימים. נכון להיום סבא וסבתא נשואים חמישים שנה.

מצגת תמונות של סבא מקס

הזוית האישית

הנכד המתעד ליאור: למדתי על מלחמות ישראל ועל ההתיישבות בארץ באותה התקופה.

סבא מקס: היה לי נחמד לעבוד על סיפור התיעוד עם ליאור, נזכרתי בכל מיני דברים׳ ונהניתי מזה שנכדי שאל אותי שאלות.