מאגר סיפורי מורשת

מיכאל שטיין (מישו) נולד ב1914 בהונגריה.

הכל התחיל כשעשינו סדר בבית של סבתא ומצאנו ארנק של מישו אבא של רמה סבתי.

סיפרתי לכמה מחברי ולניבה (המחנכת) שרב- סבא מישו היה בפלמ"ח לפני קום המדינה. ניבה ביקשה אותנו לספר לכיתה ערב יום העצמאות על מאורעות הפלמ"ח, ערב קום המדינה באמצאות הסיפור של מישו שטיין.

מישו היה בין מקימי משמר זבולון (קיבוץ צ'כוליטא). שאחר כך נקרא כפר מסריק. הוא עלה לארץ בשנת – 1932. ובהמשך הקיבוץ התיישב בבת גלים. הייתה בו קבוצה מסלובקיה (שאז נקראה צ'כוסלובקיה) וקבוצה מליטא. ואז קראו להם צ'כוליטא. מישו וליאה הכירו בבת גלים ונולדה להם רמה כשהם היו ב"חדר משפחה". בהמשך חברי הקיבוץ עברו לקריית חיים והקימו משק. הקיבוץ כלל את הילדים הראשונים ביניהם סבתא שלי. בקריית חיים קראו לקיבוץ  ,"משמר זבולון" והם עברו בהמשך לנעמן.

קק"ל קנו להם את האדמה הם נקראו כפר מסריק ועברו למקום הקבע, בו הם יושבים היום. הם היו שייכים ל"יישוב" שהיה אז "המדינה בדרך". באותו הזמן שלטו האנגלים במדינה עם צבאם ונקראו "בריטניה הגדולה", וקראו למדינה פלשטינה א"י. המצב החוקי היה דומיניון (ארץ חסות המיועדת להיות מדינה עצמאית). במקום הזה היו אז תושבים ערבים, שחיו בה כבר בזמן העלייה. והמנהיגים שלהם לא כל כך נהנו מהעלייה היהודית (עברית).

ברבות הימים, נוצר סכסוך שהתפתח אחר כך לסכסוך דמים וב1948  למלחמה. מישו עסק בהתחלה בעבודה בנמל והיה סבר. אחר כך הוא נכנס לקבוצת בנייה, שבנתה בתים בחיפה כולל את קולנוע אורה ברחוב הרצל. ועוד בתים בהדר עליון. כשעברו לנעמן היה מישו נוטר. והאנגלים נתנו לו ולחבריו נשק ואימנו אותם בו. תפקידם היה לשמור על הדרך שבין חיפה לצור, מכיוון שהיו פורעים שירו על אנשים בכביש הזה (וזה ההסבר לשם משמר זבולון). קיבוץ כפר מסריק היה קיבוץ "חומה ומגדל". באותה תקופה הצטרף מישו לפלמ"ח (מלבד הפלמ"ח היה גם מסגרת צבאית יהודית בשם ההגנה שהאנגלים הכירו בה). הפלוגה שמישו הצטרף אליה הייתה פלוגת מפקדה, ונקראה פלוגה 7 הבלקנית. כפלוגת מפקדה הם עברו הרבה קורסים ותפקידים: סיירים בנגב, קורס פלי"ם בשדות ים, ובפלוגה מישו היה שייך לדבוקה עם שני חברים. כולם יוצאי אוסטרו הונגריה-סלובקיה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצאו מהפלוגה צנחנים שפעלו בהונגריה, סלובקיה ועוד בניהם גם חביבה רייק. אנשי הפלוגה גם עזרו בהעפלה ועשו אימונים רבים בג'וערה. האימונים האלה היו עם המחלקה הגרמנית והם התכוננו לכיבוש הגרמני כשצבא היטלר היה בצפון אפריקה. את הפלמ"ח הקימו יצחק שדה (הפושים) יגאל אלון ואחרים. הם גם עשו "שמח"(הווי). ובשדות ים בקורס ימי הם תירגמו ביחד את השיר הצ'כי ג'ק המלח.

מישו חזר לקיבוץ והיה ב"רזרבה" היום קוראים לזה מילואים. בליל הגשרים כאשר מישו בילה עם קבוצת שלהבת מהקיבוץ[ במחנה קיץ בבן שמן, באו מהפלמ"ח לחפש אותו כדי שישתתף בפיצוץ גשר הזיו בשנת 1946. בגשר הזיו הייתה תקלה ותאונה שבה נהרגו שני חבריו לדבוקה. עם פרוץ הקרבות ב – 1948 הגיעה לאזור שלנו קאוקג'י מפקד הכנופיות (צבע השחרור שהיה צבע של פורעים). צבא לבנון וסוריה לא כל כך התלהבו לצאת למלחמה. מישו שהיה מאומן בכלי נשק מהפלמ"ח, הפעיל את המרגמה בשער המזרחי של הקיבוץ. הם ירו על הפולשים (קאוקג'י) שחנו בכפר דמון ובתל כיסן. קאוקג'י המשיך לסג'רה ניצח את החיילים שלנו בקרב, משם המשיך למשמר העמק וצר עלייה. מטרתו היתה כיבוש תל אביב. משפט של סבתא: "בכל מאבק מזוין יש נפגעים (לוחמים ואזרחים חפים מפשע) בשני הצדדים".

לפני המלחמה מישו עבד ב"נעמן, במפעל ללבנים ואחר כך באסקר. במסגרת עבודתו הוא צבע את המחנות הבריטים, ואת שדות התעופה בצבעי הסוואה. עם שוך  הקרבות נשלך ע"י הקיבוץ ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. ועבודתו הבאה הייתה מחנך ומורה של קבוצת שיבולים, ועוד קבוצות. ההתמחות שלו הייתה זואולוגיה, ביולוגיה וגאולוגיה. תוך כדי הוראה הקים את המעבדה לטבע, ואת בית הילדים שאותו בנה במו ידיו. עד הפנסיה.

הזווית האישית

יהונתן: היה מהנה לשמוע ולתעד את הסיפור של רב-סבא מישו שטיין מפיה של סבתי רמה.