מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאלה חי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי לשתף את סבתא שלי דביה גלאובס, עמי בתכנית ולתעד את סיפורה, כפי שהיא סיפרה לי.

סבתא דביה מספרת:

אני ומשפחתי

שמי דביה גלאובס, אני בת יחידה לזוג הורים, שעלו מרומניה, נולדתי והתגוררתי בהרצליה והיום בהוד השרון. לאמי קראו מדי ולאבי קראו בנו והם גרו בתל- אביב.

הורי עלו לישראל לבדם, שאר בני משפחותיהם נותרו בחוץ לארץ, לכן לא הכרתי אותם בילדותי. להורי היה עסק להלבשת נשים, בהרצליה ולחנות הבגדים הם קראו על שם אמי "מדי". אחרי שאבי נפטר, אמי המשיכה לעבוד בעסק.

כשהייתי בת 13, עלו לארץ, אחות של אבא שלי ובתה ולבתה קראו סבי. בנוסף עלה גם אח של אבא שלי, שקראו לו דוד. כך הכרתי לראשונה את המשפחה של אבי.

סבי וסבתי מצד אמי

הפטירה של הורי

אבי נפטר, כשהייתי בגיל 26 הוא היה חולה במחלת לב ונפטר בשנת 1978. אמי נפטרה בשנת 2006 שהייתי בגיל 54. נשארה לי רק בת דודה שלי, בשם סבי, אשר הייתה בת המשפחה היחידה שלי והיא בת הדודה היחידה שיש לי.

אני ואמי

המשפחה שלא הכרתי

המשפחה של אמי, שכללה את אימא שלה ואת אחיה, כולם נשארו ברומניה, כי סבא שלי מצד אימא שלי נפטר כשאימא שלי הייתה  קטנה מאוד כבת שמונה, הם מתו ברומניה.

ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1949, שניהם  עלו מבוקרסט שברומניה. שניהם עלו כשהם כבר נשואים, הם הגיעו לארץ ומשם למעברה שהייתה ב"שביב" שבהרצליה.

אני נולדתי בשנת 1952, בצריף במעברה. משם עברנו לבית שהיה בחצרו עץ תותים. כל הילדים מהשכונה והגן היו באים ולוקחים את התותים מהרצפה, כי לא הגענו לענפים הגבוהים, היינו קטנים מידי כדי לעלות ולטפס על העץ.

למדתי בבית ספר בהרצליה ולהורי הייתה חנות במרכז העיר. אני זוכרת, אחרי כל יום לימודים, הייתי מגיעה לחנות ומשם הלכנו ביחד הביתה. בבית ספר היסודי למדתי עד כיתה ח', אז לא היו חטיבות ביניים.

אני זוכרת שאת בת המצווה שלי חגגנו באולם. זכור לי גם שהיה לנו רכב, היינו מבין הראשונים בהרצליה שהיה להם אוטו. הרצליה הייתה קטנה, הכרנו את כל האנשים. יום כן, יום לא, היינו לוקחים את השכנים, נוסעים לנתניה, אוכלים בלינצ'אס, פנקייק וחוזרים. יום אחרי זה היינו לוקחים שכנים אחרים – עבור כולם זו הייתה לוויה לנסוע ברכב פרטי אז.

עברתי ללמוד בבית הספר התיכון, גם הוא בהרצליה. אחרי התיכון התחלתי ללמוד עיצוב פנים, כי עיכבו לי את השירות הצבאי בשנה. כך יצא שהתגייסתי לצבא בגיל 19. כשהתגייסתי הכרתי את אב ילדי. בהנשך נישאנו ונולדו לנו שני ילדים מקסימים בן ובת. המשכנו לגור בהרצליה. אבי נפטר, כשבני הראשון, הבכור, איתי היה בן שנה, הוא זכה לנכד לפני מותו. אני התחלתי לעזור לאימא שלי בעסק.

בהמשך נולדה בתי, אדווה. במקביל לגידול שני ילדי, הייתה לי חנות, גם בהרצליה, חנות מתנות ופרחים וציוד להפקת אירועים. לאחר שבתי נישאה והייתה בהריון, עברנו לגור בהוד השרון, מאז לבתי נולדו תאומים בן ובת, ולבני נולדו ארבעה ילדים.

פתיחת חנות הפרחים שלי

לצערי, לא זכיתי להכיר את הסבים והסבתות שלי משני הצדדים של הורי ולכן  היום אני צמודה לששת נכדי היקרים לי מכל!. 

הזוית האישית

סבתא דביה: היה לי כיף שנכדתי הבכורה עשתה עלי חקר ולמדה עליי.

דניאלה: הייתה לי חוויה נהדרת לראיין וללמוד על עברה של סבתי, היה לי לעונג רב.

 סבתא ואני כיום