מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים חמאווי, נולדתי בשנת 1935, בירושלים ברחוב "יפת" בנחלת אחים..שם הרחוב שונה לרחוב שבזי. הוריי, אברהם וג'מילה עלו ארצה מטורקיה (מע'ורפה).  במקור הם מחלב (סוריה). גרנו בחצר שנקראת בית גילה. המשפחה בת 11 נפשות: 7 ילדים, אבא, אמא, סבתא וסבא, שכולם גרו ביחד בשני חדרים קטנים וצפופים. לא היה לנו לא רדיו, לא חשמל ולא טלפון, לכן  את רוב תקופת ילדותי בילינו או ברחוב, או בחצר, אכלנו שיחקנו, התרחצנו והסתפרנו בחצר. בגיל 13 עברתי לקיבוץ "בית אלפא", שם הייתי שנתיים וחצי במתכונת 'חברת נוער',  הכרתי את החקלאות ולמדתי מקצועות רבים ומגוונים. אחר כך עברתי לקיבוץ "זיקים" (לחצי שנה), ואז לקיבוץ "כרמיה" ומשם לצבא, שבו שירתתי בנח"ל.

עבודה נישואין ולימודים (בסדר הזה): אחרי שהשתחררתי מהצבא עבדתי תקופה ארוכה במוסכים ירושלמים. אחר כך עבדתי בבית חרושת לטווית חוטים, שם הכרתי את אשתי, אדית. התחתנו בשנת 1962, והבאנו 4 ילדים 2 בנים ו2 בנות. בגיל 35 הוצאתי תעודת בגרות, במכון למדריכים מוסמכים. בשנת 1971, למדתי באוניברסיטה בחוג עבודת נוער למדריכים בכירים. עם סיום הלימודים התקבלתי לעבוד בעיריית ירושלים, שם עבדתי במשך 33 שנים. רוב הזמן שעבדתי בעירייה הייתי מפקח מרכז (מפמ"ר) בנושאי הדרכה, השתלמויות וכל כוח האדם. לאחר מכן פרשתי לגמלאות, בשנת 2000.

לימודים: בית ספר עממי: לפני הלימודים בבית הספר היסודי, למדתי ב "כותב"- (חדר בעברית), שם למדו ילדים קטנים וגדולים יחד עם רבי, למדתי שם מגיל 4, עד גיל 8. נכנסתי לבית הספר היסודי 'ת"ת מזרחי' (תלמוד תורה מזרחי), ישר לכיתה ג'. הצטיינתי בלימודי תנ"ך, עברית, משניות וגמרא. בבית הספר לא הייתה תלבושת אחידה, אך היינו חייבים לבוא עם ציצית, שנקראה 4 בכנפות ולחבוש כיפה. היינו מקבלים שם חיסונים, תמורת תשלום, אכלנו שם צהריים- התלמידים שרצו בכך. למדתי בבית הספר הזה עד סוף כיתה ז'. מיד לאחר מכן (בהיותי בן 13), פרצה מלחמת השחרור, ולא למדנו כשנה כי בעקבות המלחמה, בתי הספר נסגרו ולא התקיימה למידה.

למידה בקיבוץ: חבריי ואני התקבלנו לקיבוץ בית אלפא כחברת נוער. כל יום עבדנו במשך 5 שעות, ולמדנו 4 שעות. החברה התפצלה ל-2 כיתות בשתי רמות שונות. במהלך השנה הראשונה, הקפיצו אותי לקבוצה בעלת הרמה הגבוהה, וכך זה נמשך שנתיים וחצי. לאחר שעזבנו את בית אלפא, הגענו לקיבוץ "זיקים". בקיבוץ הייתה פעילות חברתית ענפה בערבים. שם שהינו במשך חצי שנה. בתום שהייה בת חצי שנה, עברנו לקיבוץ סמוך בשם כרמיה. בקיבוץ כרמיה, הייתה גם פעילות חברתית ענפה וגם המון פעילות גופנית מהמון סוגים שונים. שם שהינו במשך כחצי שנה, עד לגיוס לחיל הנח"ל.

למידה עצמאית: בגיל 33, לקחתי חומרים ישנים של חברים שלי, שלמדו במסגרות שונות, ולמדתי לבד, אפילו שכבר הייתי נשוי עם ילדים. לאחר זמן מה החלטתי לגשת למבחני בגרות חיצוניים (אקסטרניים). הצלחתי ב 4  מתוך 6 מבחנים. נכשלתי במתמטיקה ואנגלית, כי לא למדתי אליהם מספיק טוב.

למידה להשכלה גבוהה: בשיתוף פעולה בין עיריית ירושלים לאוניברסיטה העברית, נפתח חוג חדש לעובדי נוער בכירים. התקבלתי ללימודים ב'מכון למדריכים מוסמכים', שם למדתי שנתיים לתואר מדריך מוסמך. בגיל מבוגר יותר, התקבלתי לאוניברסיטה העברית לחוג 'עובדי נוער בכירים'. אחר כך, במסגרת החוג ללימודי עבודת נוער בכירים, התקבלתי ולמדתי שנתיים לדיפלומה המעניקה תואר של עובד נוער בכיר, מקביל למורה בכיר. המשכתי לשנה שלישית לתואר בוגר אוניברסיטה ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים

נישואין: בגיל 27 התחתנתי עם עולה חדשה, ילידת אלג'יריה, בעלת אזרחות צרפתית, שעלתה ארצה. הולדתי 4 ילדים: 2 בנים ו-2 בנות: אבי, נאווה, איילת ואיתן. איילת היא אמא של יונתן (נכדי המראיין).

טרום ההתבגרות: נהגנו לשהות בדרך כלל ברחובות, היינו נפגשים שם עם החברים, היינו גם מכינים ועושים כל מני סוגים של צעצועים ומשחקים ברחובות, לדוגמא: יצירת כדור כדורגל מסמרטוטים בתוך גרב, בניית אמצעי תחבורה כגון: קורקינט ועגלות.

משחקי ילדות: שיחקנו בכדורגל, תופסת, "אלם בוליק"- היינו משחיזים מוט עץ באורך של כ- 20 סנטימטר, ומכים בפינת ההשחזה בעזרת קרש אחר כדי לגרום למעופו, מי שמגיע ראשון לקו הסיום מנצח. היינו לוקחים משטח אבן (רצוי בצורה עגולה), היינו לוקחים אבן בגודל כדור ומעגלים אותה עם פצירה גסה, או ע"י שחיקה בחיכוך לצורת כדור. היינו זורקים את המשטח על כדור האבן, והכדור היה עף. מי שהיה מעיף את הכדור הכי רחוק, הוא המנצח. חישוק ומדחף- מטרת המשחק הייתה הרצת החישוק במהירות הגבוהה יותר, כדי להגיע לנקודת הסיום. הראשון שמגיע עם החישוק לקו הסיום היה זוכה. סוס ארוך (חמור)- משחקים את המשחק קבוצה של חברים. קבוצה אחת של ילדים היו שמים את ראשיהם בין הרגליים של חבריהם (בערך 5). וקבוצה שניה של קופצים (בערך חמישה). הקבוצה הקופצת הייתה קופצת מעל הילדים, ואם הקבוצה השניה (החמור) היו מצליחים להחזיק את הקופצים מעליהם 10 שניות, הם היו זוכים במשחק ומתחלפים בתפקידים.

חגי המשפחה: את חגי ישראל חגגנו על פי הדת בחלקם הגדול ועל פי המסורת, בחלקם הקטן ומיעוטם חגים שנקבעו לאחרונה. את חג הפסח חגגנו באכילת מצה ואיסור אכילת חמץ. בחג הסוכות, משפחתי ואני בנינו סוכה וחיינו בתוכה. בחג השבועות בילינו שעות רבות בבית הכנסת, משום שהוא חג מתן תורה. את חג החנוכה חגגנו עם לביבות, הדלקת נרות החנוכה ומתן מעות חנוכה לילדים. בחג הפורים קרובי משפחה רבים היו באים לבקר, היו תחפושות לילדים, בילוי בבית הכנסת וקריאת מגילת אסתר. את יום העצמאות בילינו בעיקר בחוץ, או שעשינו פיקניק, או צפינו במצעדי צבא. בנוסף בילדותי חבריי ואני היינו עושים פיקניק לילי.

תחביביי ילדות: אהבתי מאוד לעשות פעילות גופנית בתור ילד, וכמובן גם פעילות חברתית עם חבריי, היינו יושבים ברחוב או בחצר. הייתי מנגן המון על מנדולינה, כבר מגיל 15 התחלתי לנגן ועד גיל 50.