מאגר סיפורי מורשת

ורדה שוורץ נולדה בראשון לציון בתאריך 3.4.1952. היא למדה בבית ספר בארי, הגימנסיה הריאלית על שם קררי, אחרי זה למדה באוניברסיטת בר אילן ובסמינר לוינסקי של המורים למוסיקה. מקצועות שאהבה היו ספרות, לשון היסטוריה, חיבור, אנגלית וגם צרפתית. היא אהבה מאוד לצאת לטיולים, לשיר, לרקוד וגם לנגן באקורדיון.

ורדה מספרת שגדלה בבית פרטי, היה בו לול תרנגולות, הם גידלו עצי פרי כגון תות עץ, גויאבות, תפוחים. היא מספרת שגם היה את אימא שלה שמכרה ורדים שגידלה, אותו דבר עם הביצים מהלול שלהם – הם היו מוכרים את הביצים. הם שיחקו במחשחקי חצר כגון גומי, קלאס, מחבואים, דג מלוח וחמש אבנים.

סבתא הייתה בצופים ואפילו הייתה מדריכה של קבוצה אחת. היא סיפרה לי שאבא שלה היה יליד סלובקיה ואימא שלה ילידת ירושלים בארץ ישראל. אבא שלה היה שחקן כדורגל והיה אלוף שחמט, הוא זכה שלוש פעמים. הוא היה לפני זה טכנאי והיה בעל ידע נרחב במתמטיקה. אימא שלה אהבה לשיר ולרקוד ריקודי עם, היא הייתה בשלנית נהדרת שתפרה כותנות (חולצות) לאליעזר בן יהודה. הייתה הולכת במיוחד לבית שלו כדי להביא לאליעזר בן יהודה את הכותנות שהכינה עבורו.

סבתא הייתה בתיכון ובדיוק הייתה אז מלחמת ששת הימים, ירושלים הייתה חצויה. סבתא אמרה שהיא זוכרת מתי שהודיעו לכולם שירושלים בידינו. היא מספרת שהייתה כל כך הרבה שמחה ברחובות, שכולם היו עם חיוך על הפנים. בבית הספר הייתה סבתא תלמידה טובה וסיימה עם ציונים טובים מאוד. בצבא היא עזרה לעולים חדשים במושב דלתון והייתה מורה-חיילת. לאחר מכן העבירו אותה מדלתון ליבנה ובגלל שהיא גרה בראשון היא לקחה טרמפים ליבנה.

בקיץ אחד היא עבדה כסגנית מנהל קייטנת ילדי עולים. באחת הפעמים בהן היא נסעה בטרמפ היא פגשה את בעלה לעתיד יאיר (סבא שלי) לראשונה. היא הכירה אותו מקודם כי הוא עבד ב"ארנקי ישראל" ביבנה, ואחרי פרק זמן היא התחילה ללמוד תוך כדי השירות הצבאי. היא הייתה נוסעת לדיזינגוף ולומדת בבית ספר מיוחד של טוני שטייניץ בשיטת אנזגי, סבתא למדה להיות מורה לריתמוזיקה בגני ילדים. כשהיא השתחררה מהצבא היא עבדה במקצוע הזה, ואז יאיר וסבתא שלי ורדה התחתנו, סבתא מספרת: "התחתנו בבית כנסת היה לנו רב בשם לאו, שעכשיו ממש מבוקש, האולם היה עם כמות מצומצמת של אנשים: המשפחה וזהו…."

הזוית האישית

רוני: למדתי שהסיפור של סבתא מרתק וממש מעניין לשמוע אותו. אני חושבת שהתכנית קירבה בינינו.

ורדה: אני חושבת שתכנית הזו חשובה, היא מקרבת בין הדורות, מחברת בינינו ומנציחה את ההיסטוריה של המשפחה, ובהחלט זה מחבר גם בינינו גם בין המשפחה וגם בין ההיסטוריה.