מאגר סיפורי מורשת

שמי גיא פביאן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את סיפורו של סבי, יוסי אהרון.

סבא יוסי מספר:

יוסי (יוסף) אהרון נולד בשנת 1939. אביו, אורי, קיצר את שם המשפחה שלו מבן אהרון לאהרון. סבא רבא של יוסי הגיע מפרס לבגדד. שם נשא אישה ונשאר לגור בעיראק. למשפחה היו שאיפות ציוניות, כשנודע להם להם על הצהרת בלפור שניתנה ב-כט' בנובמבר בשנת 1917, הם התחילו בהכנות לעליה לארץ. הם התארגנו מבחינה כלכלית. אב המשפחה (סבא של יוסי) שלח את שני הבנים הבוגרים לארץ ישראל לקנות אדמה ולבנות בית. הבית נבנה בפתח תקווה. בשנת 1923 כשתמו כל ההכנות, המשפחה עלתה לארץ מבגדד.

ההורים שלו התחתנו ב-1941 בגיל צעיר, אורי (אביו) בגיל 19 ונעמי (אמו) בגיל 18. אביו נולד ב-1920 ואמו נולדה ב-1921. יוסי נולד שנה לאחר החתונה. הייתה ליוסי אחות בשם רותי ואח בשם בנימין.

כשאבא של יוסי התחתן הוא שכר דירה קטנה בשכונת מנשיה בגבול תל אביב יפו, שם נולד יוסי. כשיוסי היה בן ארבע המשפחה עברה לגור בחדר קטן ברמת גן. אחרי שמשפחה התבססה קצת מבחינה כלכלית היא קנתה בית גדול בשיכון הותיקים ברמת גן. בר המצוה של יוסי נחגג כמה ימים לאחר שהמשפחה עברה לגור בבית החדש. הוריו הזמינו לבר המצווה זמר ונגן עוד מפורסם בקרב עדות המזרח בשם אל כוותי. המתנה שיוסי ביקש מהוריו לבר המצווה הייתה ארון ספרים, אף שהיו לו ספרים בודדים הוא תכנן, כבר אז, שבעתיד יהיו לו הרבה ספרים.

יוסי למד באוניברסיטת תל אביב כשהייתה עדיין במבנה זמני בב"ס עממי בשכונת אבו כביר. הילדים למדו בשעות הבוקר והסטונדנטים למדו מהצהריים עד הערב. יוסי עשה תואר בהיסטוריה כללית ומקרא וסיים בהצטיינות.

הוא התחתן עם רחל משען בשנת 29.1.1968 ועבד כספרן אקדמאי באוניברסיטת תל אביב בקמפוס ברמת אביב שהיה בתהליך בניה.

אורי, אבא של יוסי עבד בעיריית רמת גן בתברואה, והגיע למעמד של מנהל עבודה. עובדי התברואה מתחילים את המשמרת בשעות הבוקר המוקדמות ומסיימים בצהריים. אורי עבד משעות הצהריים עד הערב בעבודה נוספת, בבניין. כך הצליח לחסוך כסף למקדמה עבור קניית הבית בשיכון הותיקים. עריית רמת גן אפשרה לו לשלם את שאר הסכום, שהיה גבוה מאוד בתשלומים נוחים בפריסה לשנים רבות. סבא אורי היה עובד מצטיין של עיריית רמת גן וזכה בפרסים רבים וביחס טוב ומכבד.

נעמי אימא שלו עבדה בניקיון בתים מכיוון שנאלצה לעזוב את הלימודים בכיתה ג' בעקבות פטירת אביה. היא הייתה הבת הבכורה מחמשת אחיה. אימא שלה עבדה מהבוקר עד הערב כדי לפרנס את הממשפחה.

יוסי, אוהב מושבע של הארץ וככזה הוא טייל בה הרבה. כבר בגיל 15, כשהיה מדריך בצופים הוא הוציא את חניכיו לטיול בן יומיים בצפון הארץ. הוא רכש הרבה ספרי הדרכה לטיולים בארץ שכללו מידע רב בנושא היסטוריה, גאוגרפיה, חי וצומח על האזורים השונים בארץ, ולמד את החומר היטב. הוא ארגן טיולים לבני משפחתו לחברים ולעובדים במחלקתו כשהוא מסביר להם על מסלול הטיול כפי שלמד מהספרים הנ"ל. פעמים רבות ביקש מהמצטרפים אליו לטיולים להצטייד בשקיות ניילון כדי לנקות את מסלול הטיול מאשפה שזרקו מטיילים לא אחראים. הוא גם השתתף בטיולים מאורגנים כדי ללמוד על אזורי הארץ השוניים ממדרכים מוסמכים. בעיקר טייל עם מוסד "יד בן צבי".

יוסי אהב לטייל גם בחו"ל, להכיר תרבויות אחרות ולראות נופים שונים. גם לטיולים האלה הוא התכונן בקפידה ולמד היטב את החומר. הוא ואשתו טילו הרבה מאוד ופעמיים צירפו את שתי בנותיהם. יוסי ואשתו טיילו בארצות רבות ביבשות אירופה, אסיה, אמריקה ואפריקה.

הילדות של יוסי

יוסי היה הבן הבכור. בילדותו אמו חלתה במחלות לב והוא השגיח על האחים ועזר במטלות הבית. המצב הכלכלי היה דחוק בגלל החובות הגדולים על הבית. למרות העובדה שאמו הייתה חולה והוא עזר במטלות הבית, הוא היה ילד מלא שמחת חיים, סקרן והיו לו הרבה תחביבים כמו בניית עפיפונים והטסתם, משחקים עם חברים: משחקי כדור כמו מחניים, כדורסל וכדורגל. הוא אהב להבונן על דיגי הזהב שהיו בבריכה בשדרות הילד.הוא שיחק בגוגואים ופינג פונג. אביו עזר לו לבנות בית על עץ שם יוסי וחבריו בילו.  ליוסי הייתה עז שנקראה אהובה וכשהוריו היו יוצאים בלילה הוא היה מכניס את העז לישון איתו במיטה, כשההורים חזרו הם כעסו עליו, אבל יוסי הסביר שהוא הרגיש מאוד בודד. הוא הרבה להיות בצופים. היו לו חברים טובים מאוד, הם גם תמכו בו ברגעים קשים ונשארו איתו בקשר עד ימנו (2022).

כשיוסי היה ילד לא היו מסכים וכמעט שלא היו חוגים, לכן הילדים שיחקו הרבה בחוץ משחקים כמו מחבואים, תופסת, שוטרים וגנבים, פרה עיוורת, מחניים, 1, 2, 3 דג מלוח, קדרים באים, סימני דרך, חמש אבנים, חמור ארוך, אמת או שקר וחם קר. יוסי גם שיחק הרבה במשחקי חשיבה כמו 20 מי יודע, ארץ עיר, דוקים, רביעיות קלפים, דמקה ומשחקי קופסה נוספים. יוסי אהב למלא תשבצים והדביק באהבה לפתירת תשבצים את כל חבריו וגם הדריך אותם איך לפתור את התשבצים. לימים כשהתבגר הופיע תשבץ הסודוקו ומאז ועד היום הוא פותר תשבצים וסודוקו.

יוסי היה ילד סקרן ואהב לקרוא הרבה ספרי קריאה עלילתיים וגם ספרי מדע פופולרי. הוא עיין הרבה באינצקלופדיות ובעיקר התעניין באסטרונומיה. בזמנו, השמיים היו בהירים מאוד והכוכבים נראו בברור בשעות החשכה. הוא למד להבחין ב: עגלה הגדול, העגלה הקטנה, כוכב הצפון, כוכב נגה, מאדים ועוד. הוא גם התעניין בסיפורי המיתולגיה היוונית  וידע את רובם בעל פה. הוא גם ידע את השמות הרומיים של האלים המקבילים היוונים.

התאונה בצבא

בצבא יוסי שירת בנח"ל, הוא היה בגרעין של צופי רמת גן וירושלים. הם היו הרבה זמן בעין גב. חיילי הנח"ל התאמנו באימון מתקדם במשך חמישה חודשים, האימון כלל שימוש בנשק חם. באימון נעשתה טעות, הטעות הייתה שפגז נפל על יד יוסי. שני חברים שלו נהרגו והוא שרד אך נפצע בראש ונלקח לבית החולים "שיבה". החברים שלו שמרו עליו והחליטו לא לספר להורים של יוסי כדי לא להדאיג את אמו, כשהסירו את התחבושות מעל הראש של יוסי חבריו סיפרו להוריו על מצבו. רופא צבאי הכריח את יוסי לקבל 10% נכות כי יוסי לא רצה בכלל להיחשב כנכה, הוא רצה לחזור לצנוח. במוחו של יוסי נשארו הרבה מאוד רסיסים קטנטנים שאותם לא הצליחו להוציא. הוציאו אך ורק את הרסיס הגדול ביותר שגרם לו לחסר עצם בגולגולת. הרופא הזהיר אותו שהעובדה שיש רסיסים קטנים במוח יכולה להשפיע לרעה על התפקוד שלו כשיתבגר. ואכן ב-2010 אבחנו כדמנטי.

נישואין של יוסי

יוסי ורחל משען (אשתו) הכירו בספרייה של אוניברסיטת תל אביב ביום הראשון שרחל הגיעה ללימודים. היא הכירה אותו כשהיה ספרן בספריה וחיפש לה את הספרים ונתן לה יעוץ. רחל התרשמה מהאישיות שלו ומהרצון לעזור לאנשים. היא התפעלה מהידע שלו ומהזיכרון שלו. יוסי התרשם מהחריצות שלה כסטודנטית. הם היו חברים במשך שנה ולאחר מלחמת ששת הימים התחתנו.

העבודה כספרן

מכיתה ב' יוסי לימד שיעורים פרטיים לחבר שלו והורי החבר שילמו לו, כך עד כיתה י'. אחרי הצבא הוא עבד בבית חרשות עלית לשוקולד. כשהיה סטודנט באוניברסיטה הוא עבד שם בספריה. סטונדטים עבדו בספריה באיסוף הספרים שהסטודנטים סיימו ללמוד מהם וסדרו אותם בחזרה במקומם על המדפים. כשקיבל את התואר, הנהלת האניברסיטה הציע לו ללמוד על חשבונה באוניברסיטה בירושלים לימודי ספרנות. הלימודים היו בימים ראשון עד רביעי בירושלים, לכן הוא גר שם במעונות. ברביעי בערב הוא חזר לתל אביב ובימי חמישי ושישי הוא עבד בספריה של אוניברסיטת תל אביב תמורת תשלום. בהמשך פנו אליו מראש העין בבקשה לארגן להם ספריה. הוא עבד בראש העין פעם בשבוע.

הצבא רצה שיגיעו חיילים שיודעים לקטלג ולמיין חומרים צבאיים. פנו מהצבא ליוסי בבקשה לייסד מגמה ללימודי ספרנות בתיכון. הוא נענה לאתגר והקים את מגמת הספרנות הראשנוה בארץ בתיכון עירוני יא בתל אביב. הוא לימד שם 3 פעמים בשבוע. לא היה חומר לימודי מותאם לנוער, הוא חיבר את החומרים הלימודיים כולל התרגילים. הוא לימד שם 9 שנים בחצי משרה ועבד במשרה מלאה באוניברסיטה. במהלך השנים, לאור ההצלחה של מגמת הספרנות שייסד, הרבה בתי ספר תיכון ברחבי הארץ פתחו מגמות ספרנות גם במוסדותייהם. בוגרי המגמה סיימו את בית הספר התיכון עם מקצוע, הם קיבלו תעודת ספרן.

כשסיים את עבודתו בתיכון, פנו אליו מבית בן גוריון בתל אביב בבקשה שיארגן ויסדר את הספרייה העשירה שהייתה לבן גוריון. פעם בשבוע הוא עבד בבית בן גוריון. הוא אכן סידר את הספריה של בן גוריון וגם קשר אותה במחשב לספריית האוניברסיטה בתל אביב. כשסיים שאלו אותו האם הוא מוכן לנסוע עד לשדה בוקר ולסדר גם שם את הספריה של בן גוריון והוא הסכים.

"ארגון ספרני ישראל" פנה אליו בבקשה שיתן קורסים בספרנות והוא התחיל ללמד בקורסים של אס"י וגם חיבר את המבחנים של אס"י ובדק אותם.

בבוא גל העליה הראשון מרוסיה, הגל של שנות ה-70 הוא לימד קורסים להסבה מקצועית בספרנות באוניברסיטה של בר אילן. ואחר כך לימד ספרנות במכללת אחווה.

כשהיה בן 40 הוא הגיע למסקנה שחייבים לקשר את הספריות האונברסיטאיות במחשב, לקטלג ולמיין באותה שיטה כדי שסטודנט ידע אילו ספרים בנושא שהוא מתעניין בו יש באוניברסיטיות הגדולות בארץ (ירושלים, תל אביב, חיפה) וכאשר הסטונדנט יזדמן לעיר אחרת הוא ידע איזה ספרים יש באוניברסיטה האחרת ויוכל ללמוד מהם. יוסי עמד בראש הועדה הבין אוניברסיטאית שקיטלגה ומיינה את הספרים בשיטה אחידה. יוסי סיים את הקריירה שלו בגיל 68.

הזוית האישית

נהנינו לעבוד יחד בעבודה היפה הזו, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.