מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי, דפנה לוי, הוריי עלו מגרמניה בשנת 1935, התחתנו בשנת 1940, ובשנת 1943 נולדתי בבית החולים "מולדה", בעיר חיפה. אני קיבלתי יותר מטלות ואחריות בבית משום שהייתי האחות הבכורה, 2 אחיי, גיורא ואילן, נמסרו לעיתים קרובות להשגחתי כאשר הוריי היו עסוקים. עד גיל 7 גרנו בקריית ביאליק יחד עם משפחת מאייר. כל משפחה גרה בחדר והצפיפות הייתה רבה אך לא הפריעה לנו, מכיוון שבאותה תקופה רב האנשים גרו ככה.

בילדותי אהבתי לשחק עם בובות ואבי, שעבד במפעל לייצור מוצרים ממתכת בנה לי עגלת בובות, כולה ממתכת, וזו הייתה מתנה ששמחה אותי מאוד. הייתי בגן הילדים בקריית ביאליק, שזכור לי כמקום טוב ונעים. לאחר מכן עברתי לבית הספר היסודי בקריית ביאליק בו למדתי בכיתות א, ו-ב בלבד. בסוף כיתה ב עברנו לטבעון ושם המשכתי את לימוד י בבית הספר "דגניות". ההתאקלמות שלי בטבעון הייתה טובה. ובכיתה ט עברתי לתיכון "ויצו" בחיפה, לשם נסעתי כל יום.

באותה תקופה הצטרפתי לתנועת "הנוער העובד והלומד". אהבתי מאוד את התנועה. בסיום לימודי בתיכון התגייסתי יחד עם קבוצת "הנוער העובד" לשירות הצבאי בנח"ל. הבנות עברו תקופת טירונות של 6 חודשים, ולאחר מכן עלינו לקיבוץ " מלכיה", שם עבדתי בתור מטפלת בבית התינוקות. בקיץ עזרנו בקטיף, בעוד הבנים עשו שירות צבאי מלא. בתום השירות הצבאי עזבתי את הקיבוץ וחזרתי לגור עם הוריי בחיפה. לא יכולתי להירשם ללימודים, מכיוון שזה היה אמצע השנה ואז קיבלתי עבודה ממחלקת החינוך בעיריית חיפה, בבית ספר לנערים בסיכון בגילאים 15 עד 17. הצלחתי שם מאד והמפקח ממשרד החינוך הציע לי ללמוד הוראה. במשך 4 שנים למדתי את מקצוע ההוראה והחינוך במכללת "גורדון" ולאחר מכן קיבלתי רישיון הוראה. בתום הלימודים במכללה קיבלתי הפניה ממשרד החינוך ללמד בבית ספר לחינוך מיוחד בחיפה, שם לימדתי בעיקר מדעים ושפה.

בשנת 1966 התחתנתי עם איציק, שהיה איתי באותה קבוצה בנח"ל, שם הפכנו להיות זוג. שנה לאחר מלחמת יום כיפור, 1974, נולדה איה, בתי הבכורה, וכעבור שלוש שנים נולדה נטע, וכעבור שנה נוספת נולד שי, אבא של מעיין.

לאורך השנים חווינו מלחמות כגון, מלחמת לבנון הראשונה, והשנייה ואת מלחמת סיני. בשנת 1984 אני ואיציק התגרשנו. בני הקטן ביותר, שי, היה אז בן 6. בשנים הראשונות לגירושים חווינו חוויות פחות נעימות אבל לאט לאט הסתגלנו למצב החדש. בביתי דגלנו בערכים כגון, עזרה הדדית, התחשבות בזולת, שמירת סדר בחפצים אישיים וכדומה…

כשהילדים סיימו את השירות הצבאי והלימודים, הגיע זמן החתונות. כיום ילדיי נשואים באושר וזכיתי ב-11 נכדים, 5 נכדות ו-6 נכדים וכשמלאו לי 68 שנים פרשתי לגמלאות. מאז ועד היום, בגיל 79 אני מחלקת את זמני באומנות הפסיפס והציור, ועדיין מתעניינת בנושאים הקשורים לביולוגיה ומדעים. כמו כן מזה 7 שנים אני משתתפת בקבוצה ללימודים רוחניים. לעיתים קרובות נכדיי באים לבקר אותי בדירתי בחיפה, וכמובן גם אני באה לבקר אותם.

הזוית האישית

מעיין: נהנתי מאוד לעשות את העבודה עם סבתא דפנה.