מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.

שמי דוד אבקסיס, נולדתי בשנת 1937 במרוקו בעיר סלה (ליד רבאט עיר הבירה של מרוקו).

כיום אני בן 86 מתגורר במושב הזורעים שבגליל התחתון, נשוי למלכה, יש לי חמישה ילדים, עשרים ושישה נכדים נכדים ועשרים נינים.

החלום שלי היה לעלות לארץ ישראל בכל מחיר ובתשוקה עזה. ואכן עליתי לארץ במרץ 1952.

החלום התגשם, וכשהגעתי ארצה הכרתי את אשתי מלכה בקבוצת יבנה, והחלטנו להתחתן. אני הייתי בן עשרים ושש ואשתי מלכה הייתה בת תשע עשרה וחצי. והקמנו את משפחתנו.

כשהתחתנו הייתה תקופה כלכלית לא פשוטה עבורנו, התחתנו עם הבגדים שהיו עלינו, ולא היה לנו שום רכוש נוסף. שנינו עבדנו לפחות בשתי עבודות במקביל. אני עבדתי כחקלאי עצמאי בירקות, ובנוסף כשכיר תפקידי היה לספק לחקלאים עבודות עם מכונות חקלאיות כגון: לקלטר, לגובב, לעשות חבילות וכו'…

אני ואשתי מלכה נהיה נשואים שישים שנה בקיץ הקרוב בעזרת ה'. ההשקעה הייתה מאוד משתלמת, אני מאוד שמח על זה שעליתי והקמתי פה את משפחתי. החלום שיש לי היום הוא בעזרת ה' להיות בחתונה של הנין הבכור שלי לפחות (הוא בן שבע עשרה).

מאז שהייתי נער צעיר מאוד אהבתי ספורט כגון: ריצה, כדורגל וכו'.. ובנוסף הייתי בליגה לאומית בארץ בפינג פונג. נסענו בלילות לכל מיניי ישובים לשחק נגדם.

סיפורו של חפץ

דוד הציג בפניי תמונה שהייתה להם על הקיר בסלון שמהווה עבורם משמעות גדולה מאוד. התמונה נרקמה בגרמניה בשנת 1934. התמונה עשויה מחרוזים וחוטים צבעוניים על בד קנבס. התמונה החלה את דרכה ע"י אמא של אסתר (סבתא של מלכה אשתו). התמונה הועברה לאבא של מלכה, רקומה בחלקה, ולאחר מכן אבא של מלכה ביחד איתה המשיכו לרקום את התמונה בחרוזים. לאחר מכן אחותה הצעירה של מלכה רקמה את הרקע.

משמעות התמונה עבור מלכה היא גדולה מאוד. התמונה מהווה מזכרת מסבתא שלא הכירה שנרצחה באושוויץ. ובנוסף לכך התמונה היא יצירה משותפת של שלושה דורות

הזווית האישית

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון, על ידי שקד אהרון סטודנט לחינוך והוראה במכללה האקדמית תל חי. בתשפ"ג – 2023.