מאגר סיפורי מורשת

זה אני וזה שמי

בשנת 1948, במהלך מלחמת השחרור, נהרג הדוד של סבתי בקרב על קיבוץ רמת רחל ליד ירושליים. הוא היה קצין בגדוד מוריה שהיה שייך לחטיבת הפלמ"ח, ושמו היה יוסף.

מאחר שסבתא היתה נכדה ראשונה אחרי המלחמה, והוריה לא רצו לקרוא לה יוספה,(כך רצו סבה וסבתה), החליט האבא שתי החלטות: ראשית, להחליף את שם המשפחה מקבקר לאל יוסף, ושנית, לקרוא לסבתי בשם אסנת, כי בתנ"ך אסנת היתה אשתו של יוסף.

זו ילדותי

סבתא נולדה בשנת 1954 בכפר סבא בבית היולדות הישן שנמצא היום ליד החטיבות. היא גרה בתל אביב, אבל לאבא שלה היו דודים בכפר סבא וההורים הגיעו לבקר אותם ואז כשאימא שלה היתה צריכה ללדת הם הלכו לבית יולדות בכפר סבא וכך נולדה בכפר סבא.

סבתא גרה בתל אביב לא רחוק מכיכר רבין, שעדיין נקרא "כיכר מלכי ישראל". בדירה היו שלושה חדרים ולסבתא היו עוד שני אחים וכל הילדים היו ביחד בחדר אחד. בבניין היו שלוש קומות וחצר גדולה. בחצר היה עץ גדול והרבה דשא. כל יום אחר הצהריים היו כל ילדי השכנים מבלים בחצר: משחקים מחבואים, מטפסים על עצים, משחקים קלאס. הבנות היו משחקות גם בחמש אבנים והבנים היו משחקים בגוגואים.

סבתא הייתה יורדת לחצר מארבע עד שהיו קוראים להם הביתה. את הדלתות בבתים לא היה נהוג לנעול, בחורף כאשר ירד גשם היו עוברים מבית לבית ומשחקים משחקי קופסא כמו מונופול.

סבתא לא נשארה בקשר עם אף אחד משכניה.

סבתא אהבה ללמוד הכל, בתקופה של סבתא בבית הספר היתה משמעת מאוד קפדנית. הילדים פחדו מהמורים ומהמנהל. בבית הספר לא היו פעילויות חברתיות כמו היום, אבל היו מקצועות כמו כלכלת בית, חקלאות, אומנות, מוזיקה. היו משחקים בחצר בית הספר בהפסקות. הקפידו מאוד על תלבושת אחידה בבית הספר ואף אחד לא העז לבוא בלי תלבושת. בתיכון היה לה טיול שנתי לסיני ובו הגיעו עד לשארם אל שיח, והיה להם מקצוע שנקרא גדנ"ע (גדודי נוער) ובמסגרתו יצאו לשבוע במחנה ג'וערה. בשבוע הזה עשו כל מיני פעילויות הכנה לצבא כמו :מטווח, הקמת מאהל וחיים בשטח.

סבתא עם אבא שלה, כשהייתה בת חמש

את ימי ההולדת לא חגגו בצורה מיוחדת, אבל היו מברכים ונותנים מתנות. המתנה שהכי זכורה לסבתא הייתה שעון שקיבלה לבת המצווה. שעון היה מתנה מקובלת לבת המצווה. כמו כן היא קיבלה מנוי לאנציקלופדיה העברית. סבתא שמרה את האנציקלופדיה עד שעברה דירה לפני כחמש עשרה שנה. סבתא קיבלה לבת המצווה גם פירוש קסוטו לתנ"ך. את בת המצווה חגגו בבית ההורים: הזמינו את כל החברים שלהם בקבוצות כי היו הרבה חברים והדירה הייתה קטנה. את כל הכיבוד הכינו לבד בבית באמבטיה שמו גוש קרח ואיתו קיררו את השתיה.

סבתי היא הבכורה מבין הילדים במשפחה. כבת בכורה היו לה הרבה חובות. אימא שלה חלתה בסרטן כשהייתה בת שש, קצת אחרי שאחיה נולד ולכן היא הייתה צריכה לשמש כאימא בבית, ובעיקר לגדל את אחיה הקטן. עד היום הוא לא שכח זאת שדאגה לו ושגידלה אותו.

המצב המיוחד בבית גרם לכך שיש קשר מאוד הדוק בין האחים בבית גם כיום. לסבתא יש קשר מאוד הדוק עם אחיה ועם אחותה, היא נפגשת  איתה הרבה מאוד וגם הולכת איתה לחוגים, וחוץ מזה אחת לחודש הםו עושים מפגש אחים בבוקר.

כשסבתא הייתה בכיתה א', סבא וסבתא מצד אבא שלה עברו לגור אצלם בגלל בעיות זקנה וסבא שהיה רב בחו"ל התחיל ללמד אותה תורה ועד היום היא לא שכחה זאת.

כשקשה לא מותרים

סבתא התגייסה לצבא בשנת 1972. בהתחלה היא שירתה בפו"ם. במרץ 1973 אימא שלה נפטרה, ואז לאחר בקשה מיוחדת עברה לשרת במודיעין בקריה בתל אביב כדי להיות יותר קרובה לבית בתור מש"קית מילואים.

ב- 6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה בפתאומיות. עד לערב יום הכיפורים לא ידעו בבסיס של סבתא על מה שעומד להתרחש. בפועל, המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן ורק לקראת סוף אוקטובר נכנסה הפסקת האש לתוקף, אבל נמשכו חילופי אש עוד מאוחר יותר.

עיקר כוחו של צה"ל הורכב מחיילי מילואים, כיווון שלא היו התראות על פתיחת המלחמה, רק ביום הכיפורים עצמו שעות לפני פרוץ המלחמה, הורתה ראשת הממשלה אז, גולדה מאיר, לגייס מילואים. סבתא היתה אחראית על גיוס כוחות המילואים. המלחמה הייתה קשה מאוד ועקובה מדם. עד שנים עשר באוקטובר צה"ל התקשה מאוד להתמודד עם המצרים, אך בצד הסורי הוא הצליח לדחוק את הצבא מעבר לקו. השינוי לטובת צה"ל החל רק בשבעה עשר באוקטובר, ואז הפך הצבא מבולם למתקיף. בחמשת ימי הלחימה הראשונים צה"ל ספג אבדות קשות בנפש ובציוד.

אחרי שהסתיימה המלחמה, במשך תקופה ארוכה לא נתנו לחיילים להשתחרר משירות סדיר ולכן כשהסתיימה תקופת השירות שלה, סבתא נשארה עוד חודשיים בתור מילואימניקית באותה יחידה.

במבט לאחור, לשירות הצבאי של סבתא היתה חשיבות בהתפתחות שלה כמבוגרת, כלומר זו היתה הפעם הראשונה שסבתא יצאה מהבית, והוטלה עליה אחריות שלא קשורה למשפחה, כמו כן היא מצאה חן בעיני אחד מאנשי המילואים ששירת איתה מבחינת הכישורים שלה והוא סידר לה את מקום העבודה הראשון שלה – מנהלת לשכת מבקר אוניברסיטת תל אביב, שם עבדה עד שאימא שלי היתה בת כמעט שנה.

השירות הצבאי לימד אותה שהיא בן אדם אחראי, שהיא עובדת בצורה מקצועית ושלא צריך לוותר גם כשקשה. בזמן השירות הצבאי אמה נפטרה והציעו לה להשתחרר מהצבא כי בבית היו עוד ילדים קטנים, אבל סבתא לא ויתרה והחליטה להישאר בצבא כי רצתה להיות כמו כולם. זה רק הוכיח לה שגם כשקשה לא מוותרים.

נכדים זה שמחה

לסבתא יש שתי בנות מהנישואים הראשונים ובת אחת מהנישואים השניים: הבת הבכורה היא יפעת גלנוי בת ארבעים ושלוש (גליקזם), נולדה כאשר סבתא היתה בת עשרים וחמש, ולה שתי בנות (הנכדות): עמית בת שתים עשרה, ועופרי בת שמונה. משפחת גלנוי גרה בישראל בכפר סבא.

בזכות הקרבה הפיזית אלינו סבתא מאוד מעורבת בחיי הנכדות מאז שנולדו, והיא עוזרת בגידול שלהן כאשר ההורים עובדים: לקחת ולהחזיר מחוגים להיות איתנו כאשר אימא ואבא לא בבית בחו"ל…

הבת השנייה היא עדי סלצר בת שלושים ושמונה (גליקזם), היא נולדה כאשר סבתא היתה בת שלושים, ולה שני ילדים: גור בן ארבע וגפן בת חודשיים, והם גרים כרגע בשיקגו ארצות הברית.

הבת השלישית – עומר גינזבורג, בת מהנישואים השניים של סבתא, נולדה כאשר סבתא היתה בת ארבעים ושלוש. עומר בת עשרים וחמש גרה עם בן זוגה אלון בנווה ימין ליד כפר סבא.

הזוית האישית

סבתא אוסנת: נהנינו מאוד לעבוד אחת עם השנייה השעות שבילינו ביחד הידקו את הקשר בינינו אני נהנתי מאוד מהסקרנות שעמית גילתה אני מאחלת לה שתמיד תהיה סקרנית.