מאגר סיפורי מורשת

שמי מירה גור ארי נולדתי בקיץ בשנת 1947 (שנה לפני קום המדינה). במדינת ישראל בבית חולים בשם אמהות בעיר חיפה. הבית חולים אינו קיים עוד. אחות הצעירה של עוזי – ששנתיים בוגר ממני.

תקופת הצבא הייתה תקופה מעניינת. התנדבתי ללמד עברית חיילים, עולים חדשים, אנאלפבתיים ודרוזים.

סבתא בילדותה

את הדרוזים מאוד אהבתי ללמד. לימדתי אותם בבסים שלהם, כך הגעתי להכיר את דתם ומנהגיהם: הם סיפרו לי כי הדרוזי הדתי חייב בהופעה חיצונית מסוימת, על הגברים לגלח את שיער ראשם ולכסות את הראש במצנפת לבנה.

הצעירים חובשים כובע צבעוני עשוי רקמה או כובע לבן. על איש הדת לגדל שפם וללבוש לבוש מסורתי: גלימה כהה, קומבז, מכנסיים רחבים במיוחד – שרואל. בנוסף, למדתי על אורח חייהם.

נסעתי לבקר אותם בכפרים שהם גרים, דליאת אל כרמל ועוספייה. למדתי על הכנסת האורחים הנפלאה שלהם, על קבלת הפנים הצבעונית ושולחן גדוש מנות המוגשות בנדיבות רבה כמו למשל, מוחמר שהינה פיתה עם פלפל מתוק מיובש ובצל.

הזוית האישית

הנכדה ליה: היה לי ממש כייף לשבת ככה עם סבתא ולשמוע על החוויות שלה מהצבא. ובכלל על הילדות ששונה מאוד מהילדות שלי.