מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שמי יעקב וכטל, אני סבא של תומר כץ ועוד חמישה נכדים חמודים אחרים. נולדתי בשנת 1951, בקיבוץ דן. קיבוץ דן הוא קיבוץ באצבע הגליל, גובל עם סוריה ולבנון. בשנת 1951 המדינה הייתה בת שלוש והקיבוץ היה קיבוץ ספר. מהילדות שלי זכור לי, ששהינו לא מעט במקלטים, בגלל הפגזות של הסורים על הקיבוץ. זיכרון נוסף חרות בזיכרוני, זה שאבי חרש בשדות עם טרקטור ועלה על מוקש ונפצע.

לינה משותפת בקיבוץ דן והמעבר לכפר סבא

הקיבוץ של אז היה שונה לחלוטין מהחיים שאנחנו מכירים היום, לא רק בעיר אלא גם בקיבוצים. הילדים לא חיו עם ההורים שלהם, הייתה לינה משותפת. הילדים ישנו בחדרי ילדים או קבוצות ילדים בהשגחה של מטפלת. ההורים ראו את הילדים בערך שעה ביום, אחרי שעות העבודה והיו יכולים לבוא לקחת את הילדים ולהחזיר אותם מאוחר יותר לחדר הילדים.

כילד אני לא הכרתי חיים אחרים, ולכן זה נראה לי טבעי ומקובל שאנחנו לא ישנים עם ההורים ורואים אותם פעם ביום, ואם אני מסתכל אחורה אני חושב שהחיים בקיבוץ של פעם היו טובים לילדים. אבל, לאימא שלי הנתק היה קשה מאוד, והיא רצתה יותר זמן לטפל ולדאוג לי, ולכן אחרי שהגעתי לגיל שש, החליטו ההורים שלי לעבור לכפר סבא. כפר סבא בתקופה ההיא לא הייתה עיר, כפר סבא אז הייתה ישוב קטן, כולם הכירו את כולם. היו הרבה שדות והרבה פרדסים, ומה שרואים היום זה משהו שונה לגמרי.

ערכים

אבא שלי ואמא שלי גידלו אותנו על שני ערכים מרכזיים: אחד זה אהבת הארץ, והשני זה ערך המשפחה. אלו שני הערכים עליהם גדלתי. אני חושב שאלו שני ערכים שגם הנוער של היום צריך לגדול עליהם. אבא שלי שרד את השואה, ועד היום מדי שנה דואג לשמר את זכר המשפחה שלו שנספתה בשואה, ודואג לגדל אותנו על המורשת שלהם, ועל המורשת של אהבת הארץ.

לימודים

עברנו לגור בכפר סבא ונכנסתי ללמוד בבית ספר 'ברנר', בית ספר ברחוב גלר. פה אני רוצה לציין שאני התחלתי ללמוד שם לפני למעלה מ-60 שנה והיום אחד הנכדים שלי לומד שם גם כן. שואל אותי הנכד איך שיחקתם? שיחקנו במגרשי חול ואחרי ששיחקתם שתיתם מים קרים בקולר בבית הספר לא היה קולרים היה ברזיות אחרי שסיימתי בית ספר יסודי התחלתי ללמוד בבית ספר מקצועי שקוראים לו 'אורט' במגמת חשמל. גם היום בית הספר קיים.

 בר המצווה של סבא יעקב

כשהתחלתי ללמוד ב'אורט' התנדבתי ל'צופי האש'. 'צופי האש' זה דומה ל'שומר הצעיר' או 'הצופים' של היום, ההבדל הוא שנוער מחליט להתנדב למכבי אש. התנדבתי שם מספר שנים, כולל במלחמת ששת הימים. שפרצה המלחמה והיו שריפות, צופי האש הם שעזרו לכבאים שנשארו, לטפל גם בשריפות וגם לפנות את הפצועים. לדעתי זה פעילות חשובה מאוד ואני מאוד גאה בה.

השירות בצבא קבע

בגיל 18 התגייסתי לצבא. הלכתי לקורס קצינים, שירתי בצבא 27 שנים עד שפרשתי לחיים אזרחיים. בצבא השירות היה מאוד מאוד מעניין והיו לי תפקידים מגוונים. השירות פעם היה שונה ממה שהוא היום. היום מי שהולך לצבא נותנים לו לבחור לאן ילך או מתחשבים במה שהוא מבקש, וגם הוא כל הזמן בקשר עם ההורים, וההורים בקשר עם המפקדים.

 סבא בתקופת שירותו בצבא

אצלנו זה לא היה ככה, יצאנו לטירונות ובמשך שישה שבועות. ההורים שלנו לא ידעו איפה אנחנו ולא ידעו מה אנחנו עושים, עד שסיימנו את הטירונות והגענו פעם ראשונה הביתה. היו גם מספר מלחמות ומספר מבצעים בתקופה ההיא, ואני חושב שתרמנו תרומה חשובה למדינת ישראל.

קישור לסרטון: סבא יעקוב מספר לנכדו תומר

הזוית האישית

תומר: היה כיף ללמוד יותר על סבא שלי