מאגר סיפורי מורשת

משפחתי

שמי דייזי, והסיפור שלי מתחיל באוקטובר 1933, כ-15 שנה לפני קום המדינה. נולדתי לאימא נעימה ואבא ציון, בבירת עיראק, בגדד. אני הבכורה מבין שישה אחים: אחי יוסף ואחיותיי נדרה, רותי כרמלה ושולה. אבי היה סוחר פרות מהולנד ואימי הייתה עקרת בית, והיו לה משרתות. אני זוכרת שבכל יום שישי ושבת כולנו היינו יחד, שתינו כוס קפה, אכלנו פיתות חמות והכנו תבית וחמין. גרנו בשכונה נוצרית ויהודית ולא הדלקנו אור בשבת. נהגנו להיפגש עם שכנינו היהודים בבית הכנסת.

ילדותי

לבית הספר שלי קראו 'אליאנס' והמקצועות שלמדתי היו תפירה ועבודות יד. לא היה יחס של קרבה ביני לבין המורים והמשמעת הייתה חזקה. נחשבתי לתלמידה טובה והתנהגתי בכבוד. לבית הספר הגענו בתלבושת אחידה וכל בוקר שרנו את ההמנון של עיראק. לא היו לנו מסיבות וטיולים. בשעות הפנאי הלכתי לבית ספר לתפירה, שהיה המקצוע האהוב עלי, כמו חוג של היום. היו לנו מגוון מאכלים וממתקים כמו בקלאווה, זנגולה וכנאפה, אבל הממתק האהוב עליי היה מסטיק. לחברתי הטובה קראו אניז. אניז ומשפחתה נקלעו לסופת שלגים בדרכם לארץ ישראל והיא נפטרה.

חיתנו אותי עם קרוב משפחתי שאול בגיל 15 וחצי, זה היה בערב הכרזת מדינת ישראל.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1951 אפשרו לכל היהודים בעיראק לעלות לארץ ישראל אחרי שפסלו לנו את תעודת הזהות העיראקית. הגענו לארץ ישראל בטיסה והתיישבנו במושב בני ציון. ההתאקלמות הייתה קשה, עברנו מעיר הולדתי ממצב כלכלי עמיד מאוד למקום שלא הכרנו, לחיי עוני. לאט, לאט למדנו את השפה העברית. המגורים הראשונים שלנו בישראל היו באוהל, לאחר מכן צריף מפח, שבו גרנו כחמש שנים, עד שבנו לנו שיכון בבני ציון. בשלב מאוחר יותר עברתי עם התא המשפחתי האישי שלי לעיר הגדולה – פתח תקווה – לבית שבעלי ואני רכשנו בכספנו.

התא המשפחתי שלי

לשאול ולי נולדו חמישה ילדים: ציון שנולד בעיראק והגיע לארץ כתינוק, בתי הראשונה תקווה, תינוקת בריאה תכולת עיניים שלא חשה בטוב ובבית החולים סיפרו לנו שנפטרה. באותה תקופה גנבו תינוקות בארץ והתחושה שלי שגם היא נלקחה. בתי השנייה שנתנו לה את שם אחותה, תקווה. וילדי הקטנים אמנון ורוני. היחסים בינינו, ההורים לילדים, היה של כבוד הדדי פתיחות וקירבה, שאול ואני היינו מאוד מעורבים בחייהם של ילדינו. עזרנו בכל אפשרות שהייתה. בכל יום שישי היו כולם מתכנסים לארוחת צהריים אצלנו וכל הנכדים היו מבלים ביחד. היום אני סבתא רבתא ל-18 נינים וסבתא של 12 נכדים.

הזוית האישית

הנכדה נוי: אני מאוד נהניתי לדבר עם סבתא רבתא שלי ולמדתי המון דברים על המשפחה שלי ושלה, וזאת הייתה חוויה שאני בחיים לא אשכח.

סבתא רבתא דייזי: היה מאוד כיף לשבת ולדבר עם הנינה שלי. היא עבדה מאוד יפה ורשמה הכול בדיוק כמו שסיפרתי והכל היה מאוד יפה 100%.