מאגר סיפורי מורשת

שמי רות ספרינץ. ההורים שלי היו ניצולי שואה ועברו לארץ אחרי תום מלחמת העולם השנייה. אני נולדתי ברמת גן וגרתי שם עד גיל 7. הייתי בת יחידה.

ההורים שלי החליטו לעבור לגור בארה"ב בגלל שהיה להם שם משפחה והם רצו לחיות בקרבתם. אני לא רציתי לעזוב את הארץ כי היו לי חברות ממש טובות ולא רציתי לעזוב אותם.

אחרי מספר חודשים של תכנונים וסידורים התחלנו את המסע לארה"ב. ההורים שלי קנו כרטיסים מאוד יקרים לטוס לארה"ב, אבל לא הסכמתי לעלות על המטוס כי אני מפחדת, אבל אני מוכנה לעלות על אונייה. בדיעבד זה היה נסיון שלי להישאר בארץ, שלא צלח.

המשט לארה"ב לקח שלושה שבועות והקאתי כמעט כל הדרך. אני זוכרת כשהגענו לניו יורק, עד כמה זה היה שונה מרמת גן. בניינים גדולים, המון מכוניות וכולם דיברו בשפה מוזרה.

נכנסתי למסגרת החינוכית די מהר והצטרפתי לכיתה א'. לא ידעתי מילה אחת באנגלית. ידעתי עברית וקצת פולנית. לא היה פשוט להיות ילדה במדינה חדשה ובלי חברות. ההורים שלי עבדו מאוד קשה ולא היה להם זמן לעזור לי. אני הבנתי אותם, הם רצו שיהיה לי חיים נוחים ומהם למדתי למה חשוב לתת הכל למשפחה. מה שכן עזר לי, זה שבשכונה שגדלתי בה היו עוד הרבה משפחות כמונו. ניצולי שואה. עם הזמן היו לי הרבה חברות חדשות ונחמדות – עם חלקן אני עדיין בקשר עד היום. הצלחתי להסתגל ולהתקדם, עד להיותי בעלת עסק מצליח בניו יורק.

אימא שלי, גולדה, תמיד הייתה מספרת לי סיפורים על זה שהיא הייתה בשואה. לא אהבתי לשמוע את הסיפורים האלו אבל הייתי מאוד סקרנית: מה עברת בשואה? איך הצלחת לשרוד? אימא שלי תמיד הייתה משחקת בקלפים, היא מאוד אהבה את זה.

בגיל 22 התחתנתי עם משה ויש לי שלושה ילדים. שני בנים ובת. הבן הגדול – דניאל, הבן השני – יונתן, הבת הקטנה – ליענה. הבת שלי (ליענה) סיימה תיכון ורצתה לטוס לארץ ללמוד בבית ספר לשנה ורוב החברות שלה באו איתה. ליענה התחתנה עם בעלה מיכאל בגיל 20. להם יש ארבעה ילדים: מאיה, יעל, ענבל וגלעד. מאיה נולדה בארה"ב. יעל, ענבל וגלעד נולדו בישראל. וככה יש לי נכדים בארץ!

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: כשסבתא שלי (סבתא רותי) סיפרה לי את הסיפור הזה זה ממש ריגש בגלל שבלעדי, אחותי ואח שלי, לא היו לסבתא שלי נכדים ישראלים. למדתי מהסיפור משהו מעניין שלא ידעתי עליו עד שסבתא שלי סיפרה לי: למדתי שכשההורים של סבתא שלי רצו לעבור לארה"ב, סבתא שלי לא רצתה. היא רצה להישאר בישראל איפה שהיא הכירה את השפה ואיפה שהיו לה הרבה חברות.

סבתא רותי מאוד נהנתה לספר לי את הסיפור, בגלל שהיא ראתה שאני הייתי מאוד סקרנית ואני בחרתי בה להשתתף איתי בתכנית ולספר לי את הסיפור, גם מזה היא מאוד שמחה.