מאגר סיפורי מורשת

שמי עידן ממן, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף עם סבתא שלי, אורה משעלי, ממנה שמעתי סיפורי המורשת של משפחתי ואותם תיעדתי.

סבתא אורה נולדה בתאריך 16/12/1951 למשפחה בת תשעה ילדים, והיא הבת השלישית. היא נולדה בבית חולים מולדה בחיפה בארץ ישראל.

אימא שלה, יהודית, נולדה בתאריך 4/12/1924, גם היא בחיפה, ישראל. משפחתם כבר יותר מתשעה דורות בישראל.

סבתא אורה זוכרת שבברית של בן אחותה, סבתא של אמה החזיקה את הילד של הנין! והיה מאוד מרגש.

שם המשפחה של אמה היה חיון. הוריה היו חנה ומשה. ארץ המקור היא מרוקו משני הצדדים.

סבא רבא יעקב וסבתא רבתא יהודית

בילדותה, סבתא רבתא יהודית גרה בבניין מול הבניין שבו גר סבא רבא יעקב, והם עברו כמעט את כל המאורעות ביחד. בשעות העוצר היא הייתה נשארת בבית, אבל היא סיפרה, כשהייתה פעם אחת בדירתו של סבא רבא יעקב, ושיחקה עם אחותו, שהייתה בת גילה. אז חלה שעת העוצר ואסור היה לה לצאת. בלית בררה נשארה בבית הוריו של יעקב עד סוף העוצר שהיה למחרת בבוקר.

היא למדה בבית הספר אליאנס שבחיפה עד כיתה ח'. לאחר מכן היא יצאה לעבוד ככל הבנות בחנות להלבשה. סבתא רבתא יהודית לא התגייסה לצבא, אלא התחתנה עם סבי יעקב ונולדו להם תשעה ילדים וסבתי אחת מהם.

ההורים של אביה יעקב נולדו בעיר מקנס שבמרוקו ואבא שלה נולד בדרך כשהוריו עלו לישראל בתאריך 8/11/1921. הוא היגיע לארץ, כשהיה ממש תינוק בן כמה שבועות מטוניס. שם משפחתו של אבא שלה היה משעלי. הוריו היו רחל ודוד.

משפחתו של סבא-רבא יעקב חיה בספרד. בזמן גירוש ספרד, ברחה המשפחה למרוקו. בשנת 1921 הם החליטו לעלות לארץ ישראל. המצב בישראל היה רע מאוד. הבריטים היו בארץ, והפריעו ליהודים לחיות. הם היו מוציאים כל מיני צווים ופקודות לגבי העם היהודי כמו שעות עוצר, שבהם אסור היה לשום יהודי לצאת מביתו אחרי שעה מסוימת. מי שהיה יוצא "דמו בראשו". הערבים היו מתפרעים ומתנפלים על קיבוצים, אך לקיבוצים אסור היה להשיב מלחמה. הבריטים לא הרשו. לא היה ליהודים הרבה כלי נשק – הבריטים היו מחרימים אותם.

בנוסף – היה להם מעט כסף, והיה קשה להשיג מזון ובגדים. הוא גר בבית מגודר ומוקף, כי פחדו מפלישות של ערבים. כשהתרבו הפלישות, הוא ברח עם משפחתו למקום בטוח יותר. כשהיה בן שבע, הוא עזב את ה"חדר" ועבר ללמוד בבית ספר "אליאנס". מאוחר יותר החליט להצטרף לארגון האצ"ל, שמטרתו הייתה להחזיר מלחמה לערבים, ולהגן על הישוב היהודי מפני פשיטות הערבים.

בזיכרונותיו הוא מספר כיצד הוא וחבורת נערים נוספים נשלחו לפעולה נגד הבריטים כשהם חמושים באבנים ובמקלות, לעומת החיילים הבריטים שהיו חמושים באקדחים וברובים. באותה פעולה קיבל יעקב מכה מחייל בריטי אחד ודם רב זרם לו. למזלו הצליח להימלט ולהתחבא תחת למכונית עד שנגמרה הפעולה.

כשהיה בן 17 אולץ להצטרף לחייל הים הבריטי. הוא הגיע לדרגת קצונה. הוא היה קצין על אונייה. במסעותיו, הוא אף הגיע עם האונייה למצרים, והיה בקהיר ובאלכסנדריה.

כשהבריטים עזבו את הארץ, כולם ידעו שתפרוץ מלחמה בין הערבים ליהודים. התוקפים היו הערבים. הוא נלחם עם האצ"ל בכיבוש חיפה.

סיפור שסבא-רבא יעקב אהב לספר היה על הזמן שבו האו"ם הכריז על הקמת מדינת ישראל. היו במדינה המון חגיגות ושמחות. סבא יעקב עם סבתא יהודית יצאו לרקוד ריקודי הורה ברחובות. כולם שרו ושמחו עד עלות השחר, וכולם גם היו מוכנים למלחמת פתע, שכן ידעו שהערבים לא רואים בעין טובה את המדינה החדשה, ואכן אז פרצה מלחמת השחרור.

בשנת 1942 התחתן סבא-רבא יעקב עם סבתא-רבתא יהודית, שהייתה שכנה שלו רב חייו. יחד הקימו בית ב"עיר גנים" בחיפה. נולדו להם תשעה ילדים (סבתי אורה הייתה השלישית). כל חייו אהב את מדינת ישראל והיה ציוני נלהב. היה חשוב לו להעביר את מורשת אהבת הארץ לילדיו ולנכדיו.

סבא עזרא נולד בתאריך 21.8.1949 בארץ ישראל. אביו, דוד, נולד בשנת 1927 בעיר אלכסנדריה אשר בטורקיה, להורים שרה ועזרא לניאדו. סבא-רבא דוד היה בן שני במשפחה בת ארבעה ילדים. בגיל שש עבר עם משפחתו להתגורר בלבנון וכבר בגיל עשר יצא לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עסק בכל עבודה שמצא. בשנת 1943 עלה לישראל עם עליית הנוער. הוא עבד והתגורר תקופה קצרה בקיבוץ ניר דוד. משם עבר לקיבוץ מסילות ואחר כך לפרדס חנה – שם עבד בחקלאות.

לאחר תקופה בא"י חש געגועים למשפחתו וחזר ללבנון. שם בהיותו בן 18 נשא לאישה את גניה שהייתה בת 13, הם נישאו בחתונה קטנה. את גניה הכיר מילדות, ויחד הם עלו לישראל בשנת 1945 וגרו בכפר אתא. גניה האימא של סבא עזרא נולדה בשנת 1932 בבירות אשר בלבנון למשפחה בת ארבעה ילדים.

כאשר סבא-רבא דוד עלה לארץ, שם משפחתו היה לניאדו. הוא התקשה למצוא עבודה וחשב שזה עקב שם משפחתו הספרדי. בעקבות אחותו הגדולה רבקה החליט, גם הוא, לשנות את שם משפחתו לשובה, שזהו שם אשכנזי. פירוש השם מעיל פרווה ברוסית. אחרי שינוי השם מצא עבודה בקלות.

ילדותה של סבתא אורה

המצב בישראל בילדותה היה קשה. הם גרו בשכונת חיילים משוחררים. שתי משפחות באותו בית. המטבח היה מחולק לשניים וכל משפחה צבעה בצבע אחר את החלק שלה במטבח. לאחר תקופת  מגורים משותפת, הם עברו לבית לבד, רק עבור משפחתם, (שני חדרים, הול, מטבחון, שירותים ומרפסת שסגרו לחדר). תשעה ילדים והורים גדלו ביחד בבית הקטן. בלילה כשרצתה לישון, הייתה צריכה לעבור מעל מיטות כדי להגיע למיטה שלה.

היחסים בין השכנים היו טובים מאוד. הילדים שיחקו במשחקים כמו מחבואים, קלאס, קדרים באים, חמש אבנים, חבל וגולות. בחצר שלהם היו מכינים עוגות מבוץ ונהנו מאוד.

למטה בחצר הייתה להם גינת ירק, בה גדלו גזר, עגבניות ועוד. היה להם לול של תרנגולי הודו, עיזים וכלבים. כל הגינות של השכנים היו מטופחות. בחגים וביום שישי היו מתלבשים בבגדי חג ויורדים לחצר להיפגש ולשחק עם כל ילדי השכונה. לא הייתה להם בריכה, וכדי להנות היו לובשים בגדי ים ואחד השכנים היה לוקח צינור ומשקה אותנו – זה היה להם ממש כיף.

בחג פורים כולם היו מתאספים במועדון מחופשים והייתה תחרות של תחפושות. גם ההורים שלה התחפשו. אבא שלה הכין את התחפושות. לא היה חסר להם כלום. אבא שלה עבד קשה מאוד. לפני החגים היו נוסעים לחיפה. תמיד לאותה חנות בגדים של חנן וחנות נעליים של יעקב, וקונים שם בגדים חדשים לכל המשפחה.

בחגים אמה הכינה סירים שהספיקו לכל המשפחה וגם לשכנים. השכנים היו כמו משפחה שלהם (בפורים היינו מחליפים משלוחי מנות עם כ-40 משפחות).

המאכל האהוב עליה הוא תפוחי אדמה עם קציצות ודגים. בימי שבת היו אוכלים חמין, אשר היה מתבשל על פתילייה בבישול איטי. הם היו קמים בשבת בבוקר לריח החמין. הם לא עמדו בפיתוי, אז כל אחד קיבל חצי ביצה, חתיכת תפוחי אדמה וקצת שעועית. בצהריים אכלו את השאר (היא זוכרת שאימא שלה בישלה 22 תפוחי אדמה בסיר ענק והכל נגמר מהר).

סבתא אורה למדה בבית הספר סוקולוב עד כיתה ח'. היא הייתה מגיעה ברגל לבית הספר. זה לקח פחות מ-10 דקות. לאחר מכן עברה לבית הספר התיכון לפקידות בחיפה. שם למדה שם שנה ועברה להמשיך בקריית אתא, באותה מגמה, ושם סיימה תיכון. היא הייתה מגיעה לבית הספר על אופניים.

כאשר סיימה לימודים, עבדה כשנה כפקידה כללית בבית חרושת צבע. שם למדה הרבה והיה לה ממש כיף.

היא הייתה בתנועת נוער עובד, רקדה ריקודי עם, הלכה לטיולים, ישנה באוהלים. הייתה להם גבעה בבית הספר היסודי, שקראו לה "גבעת נפוליון". היו שם בונקרים אמיתיים של הבריטיים. הם היו כובשים את הגבעה ב"אש לילה", ומנסים להגיע עד למעלה הגבעה. הם היו קוטפים חובזות למאכל, ועשבים קוצניים שקראו להם סינריות, מקלפים ואוכלים את החלק הפנימי שהיה מתוק. לימים גילינו שקוראים לזה "גדילן". גם חרציות קטפנו לקישוט סלסלות.

שירות צבאי בצה"ל

בצבא, סבתא הייתה פקידת מילואים בקריית מוצקין בחיל תותחנים. אחותה הגדולה רוחל'ה, הייתה גרה לא רחוק מהבסיס שלה ובכל הזדמנות היא הייתה הולכת אליה לאכול דברים טעימים שהכינה.

סבתא בתקופת השירות הצבאי 

סבתא זוכרת ערב שבת, שבו הייתה צריכה להיות תורנית בבסיס קטן ומשעמם. החבר שלה, סבא עזרא, גר בקריית אתא. הוא היה לוקח אותה לטייל או למסיבה, כמובן באישור קצין תורן, והיה מחזיר אותה בטוסטוס של דוד שלו ניסים. היא זוכרת את מלחמת ששת הימים. היא הייתה בת 16. בתחילת המלחמה בא טרקטור וחפר להם בור, ואמר שזה המקלט שלכם. כאשר הייתה אזעקה, הם היו יורדים לבור, ומתחבאים בו 11 אנשים. פעם אחת בבוקר, אחיה יהודה נסע למאפייה להביא לחמניות, ובדרך חזרה הייתה אזעקה. הוא נבהל מאוד ורכב מהר על אופניו. כאשר הגיע הביתה, זרק את האופניים, וקפץ לבור עם שקית הלחמניות.

חתונה

היא הכירה את החבר שלה עזרא, כשהייתה בת 13 והוא בן 15. הם היו מבלים בבתים של חברים, ורוקדים ריקודים סלוניים. היא זוכרת יום שישי, שיצאה עם ידיד שלה למסיבה, ושם הכירה בחור חתיך ונחמד (שהיה בעלה אחרי כמה שנים). הם יצאו ונפרדו לסירוגין עד גיל 19 ואז התחתנו ועברו לרמת גן.

 סבא עזרא וסבתא אורה ביום חתונתם

סבתא אורה עבדה כפקידה כללית בבית חולים "אסותא".

כשפרצה מלחמת יום כיפור, בעלה, סבא עזרא גוייס לצבא. היה לה מאוד קשה. המשפחה שלה גרה רחוק בקריית אתא. את בתה בת השנתיים השאירה בקריית אתא אצל ההורים של סבא, כדי שתוכל לעבוד. בסופ"ש נסעה לבקר אותה. סבא היה יותר מחצי שנה במילואים, עד שהוא נפצע ואושפז בבית חולים רמב"ם. התקופה לא הייתה קלה. הם עברו דירה לבית חדש בבת ים במהלך המלחמה. לאחר שלוש שנים נולד הבן השני דודי. אחרי עוד שנתיים נולדה אימא שלי, יהודית.

הם גרו בבת-ים כ-25 שנים. שם נולדו שני הילדים דודי ויהודית. הדירה שלהם הייתה בקומה רביעית ללא מעלית. לא היה קל עם כל הקניות לעלות ולרדת במדרגות.

הם עברו ליישוב בת חפר. פה הם גרים 25 שנים. בית גדול עם גינה יפה, ושתי משפחות של חברים שלהם עוד מהצבא. כל הילדים שלהם התחתנו ועברו לגור בבת חפר. הם עוזרים לכולם בגידול הנכדים. יש להם שמונה נכדים (אני, עידן, הנכד הכי קטן). כיף להם שכולם לידם.

כל הנכדים נולדו בבת חפר.

תמונה משפחתית מורחבת

גנית התחתנה עם טל, ונולדו להם שלושה ילדים: זוהר, עומר ואסף.

דודי התחתן עם ורד, ונולדו להם התאומות: שקד ושחר.

יהודית התחתנה עם ערן, ונולדו להם שלושה ילדים: רועי, נועם ועידן.

כאשר עזבו את בת-ים, שכרו דירה לשנה בקיבוץ "בחן", עד שהבית בבת חפר היה מוכן. היא עבדה שם כסייעת בכמה גנים. כשעברו לבת חפר, עבדה בגן נעמ"ת בישוב, וטיפלה בילדים בכל הגילאים (מתינוקות עד גן חובה). העבודה הייתה קשה מאוד, אבל נהנית מאוד. היה לה ממש כיף מהטיפול בילדים, ומהאהבה שקיבלה מהם. היא עבדה שם כ- 10 שנים ואז עזרה לילדים שלה בגידול הנכדים שלה.

הם גרים קרוב ונפגשים כדי לאכול ארוחות משפחתיות מדי פעם. בחגים כולם באים אליהם ועוזרים להם להכין אוכל. את הרוב מכין סבא עזרא. הוא אוהב מאוד לבשל וכולם אוהבים את הבישולים שלו.

כאשר סבא יצא לפנסיה, הם לקחו את כל הילדים והנכדים לטיול בהולנד (ואני נפלתי מהאופניים והיה לי שבר בגולגולת). הטיול היה מקסים. להיות ביחד לחוות חוויות. כולם נהנו ואמרו שלא ישכחו את הטיול המיוחד. הייתה שם בריכה מדהימה ומתקני ספורט שונים ומיוחדים.

כאשר חגגה יום הולדת 60 עשו לה מסיבת הפתעה גדולה – ילדים, נכדים, אחים וחברים שלה – כולם הוזמנו למסעדה בחיפה. היה כיף מאוד. שכרנו דירות בקיבוץ ובילינו ביחד את כל סוף השבוע.

כאשר סבא עזרא חגג 70 שנה, טסנו ליוון עם כל הילדים והנכדים לבילו חופשה מדהימה במלון, שהיה על חוף הים.

שסבתא חגגה 70 שנה, זו הייתה תקופה הקורונה בישראל. נסענו לווילה בצפון ושם כולם בילו יחד. ירד בחוץ גשם חזק והם היו כל הזמן בדירה. בישלנו, שיחקנו וראינו סרטים. הייתה להם בריכה מחוממת, והיה ממש נפלא וסבתא קיבלה מתנות מיוחדות.

סבתא מספרת על גלגולו של חפץ

"במשפחתי יש תליון שעובר מדור לדור. כרגע הוא נמצא אצל אחי, רועי. התליון הוא בצורת ספר תורה בצבעים כחול וזהב, שכתוב עליו את עשרת הדברות.

את החפץ, סבא עזרא קיבל מאבא שלו – דוד, שיקבל את זה מאבא שלו. החפץ קיים כ-80 שנים, ואחי שומר עליו בקופסא אצלו בחדר.

משמעות הספר עבור סבי – זו מזכרת יקרה מאבא שלו והספר יקר לו מאוד. אפשר ללמוד מהחפץ, שהוא מזכיר את הדת היהודית, כי הוא ספר תורה מוזהב ובתוכו כתובים עשרת הדברות.

תליון שעובר מדור לדור

הזוית האישית

עידן: היה כיף ללמוד על החיים של סבתא – החל מבית ספר יסודי, תיכון, צבא, חתונה ועבודה. שמעתי על המשפחה המורחבת סיפורים מעניינים. רק במשפחה של סבתא היו תשעה אחים!! היא עזרה להורים שלה ממש הרבה – ניקתה, סידרה, הלכה למכולת לקנות אוכל עם עגלת תינוק!! כי לא היו עגלות, ותמיד הייתה לה רשימה ענקית.

אני מאחל לנו שתמיד נשמור על קשר. שיהיו לנו הרבה ארוחות משפחתיות, ושבחופש אבוא אפילו לישון אצלכם. אוהב אותך סבתא ומאחל לך הרבה בריאות ושנים מאושרות.

סבתא אורה: הייתה לי חוויה מעצימה, מרגשת ומחזקת את הקשר ביני ובין עידן. שמחתי להגיע ולהעביר לעידן את קורות חיי בתקווה שבעתיד יעביר לדורות הבאים. אני אשמח מאוד שנמשיך לשמור על קשר חזק וטוב. שתמשיך לבוא אלינו לארוחות ולבקר אותנו הרבה. שיהיו לנו הרבה טיולים ביחד, ותמשיך להיות נכד מקסים. בהצלחה בלימודים ובכל מה שתרצה.