מאגר סיפורי מורשת

סבא ניסן נפתלי מספר:

אני עליתי מכורדיסטן שנמצאת בצפון עיראק. העיר בה גדלתי נקראת כוי סנג'ק, מדובר בעיר שרובה היו תושבים ערבים וכ- 70 משפחות יהודיות. החיים המשותפים היו מתוך כבוד והבנה הדדית. לקהילה היהודית שלנו היה בית כנסת בו היינו מתפללים. בית הכנסת היה לצד המסגדים.

אני זוכר כילד שהיינו לובשים מכנסיים רחבים ומנופחים מאוד (מעין מכנסי דייגים), חולצה ומעל ווסט.

העלייה לישראל

בשנת 1947 הייתי בן תשע ואני זוכר את הבשורה: "בקרוב היהודים יעלו לארץ ישראל", ההתרגשות הייתה גדולה, בכי של שמחה. אומנם הבשורה הגיעה, אך בפועל עליתי רק בשנת 1951 כאשר הייתי בן 13. בשנת 1950 נעשתה רשימה של היהודים אשר רצו לעלות לארץ ישראל. העלייה לארץ ישראל נעשתה בקבוצות באמצעות מטוס מעיר הבירה בגדאד.

הכניסו אותנו כמו כבשים למטוס, כולם יחד כמשפחה, עליתי יחד הורי וכל האחים שלי חוץ מאח אחד שנשאר לגור בבגדאד ועלה לארץ כמה שנים אחרי.

ברגע שנחתנו בשדה התעופה חיכו לנו אוטובוסים שלקחו אותנו ל"שער העליה" באזור חיפה ושם ישנו באוהלים מכוון שמדובר בתחנת מעבר. היינו בלי אוכל ושתיה. בערב אמי הייתה מחכה שעות ארוכות בתור על מנת לקבל קערת מים (כאילו מרק), כיכר לחם שלם עם מעט חמאה ומעט ריבה עבור כולנו יחד. בערב נתנו לנו שמיכה או שניים למשפחה שלמה. ישנו על מיטות מתקפלות מברזל. אלה היו תנאי מחייה ממש קשים.

כעבור שמונה ימים הגיעו משאיות אשר לקחו את המשפחות למעברות, אותנו לקחו למעברת עמק יזרעאל ושם  קיבלנו צריף למגורים. מיד שהגענו אבי ואחי התחילו לעבוד בחקלאות. גם אני יצאתי לעבוד, אך בגלל גילי הצעיר היו מגרשים אותי מהשדה כל פעם.

לאחר כמה שנים עברנו לגור במעברות ביבנה עזבנו מהר מאוד מכיוון שהיו שם חמולות (קבוצות משפחתיות) שהקשו על התאקלמות המשפחה.

עבדתי בחקלאות ולאחר שלוש שנים עברנו למושב נוגה שבדרום, גם במושב זה גרנו בצריף ללא מקלחת או שירותים, אך כבר היו לנו שטחים חקלאיים משלנו בהם גידלנו ירקות וענבים. עם השנים המצב הכלכלי השתפר. במהלך השנים, הגעתי לגיל גיוס, התגייסתי לצבא, ולצערי, נפצעתי בצבא. בהמשך, הכרתי את סבתא לאה והתחתנו. ובנינו משפחה  ובית בישראל.

תמונה של סבא ניסן בשנותיו הראשונות בארץ

היום במרחק הזמן, כשאני נזכר בתקופה בה עליתי לארץ, הייתי אז כבן שלוש עשרה, אך למען האמת, אני לא זוכר משהו מיוחד מהעלייה, אולי בגלל שהייתי צעיר מאוד. היום כאשר אני מסתכל אחורה על החיים שעברנו ממגורים בצריף ללא מים, ללא מקלחת ובתנאים קשים אני מבין את הדרך שעברנו.

היום אני מרגיש טוב ולא יכול להיות טוב יותר מאשר להיות ולחיות בארץ ישראל הקדושה והיפה. מלבד האהבה העזה שלי כיהודי לארץ ישראל קיימת ההערכה למה שהגענו היום לעומת העוני שהכרתי כילד.

הזוית האישית

מיקה: הייתה לי חוויה מקרבת לי ולסבא. לא חשבתי לשאול אותו מעולם על סיפור העלייה שלו מכיוון שזה היה נראה לי טבעי. היום אני מבינה את ערך של אהבת הארץ בכלל ולסבא בפרט – אני שמחה על הפרוייקט הזה.