מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים גוטליב לבית שוורץ, נולדתי בשנת 1954 בנהריה.

גדלתי בנהריה, בילדותי הייתי בצופים, ושירתי בצבא בחיל הקשר בזמן מלחמת יום כיפור. בשנת 1974 נישאתי לאיציק גוטליב ונולדו לנו שלושה בנים.

ברצוני לספר את סיפורה של אימי שורדת השואה. אימי ציפורה שוורץ לבית לוקס ז"ל נולדה בשנת 1926 בעירה קישוורדה בהונגריה. לאמי היו שבעה אחים, היא הייתה בת הזקונים. המשפחה הייתה חרדית, והם חיו חיי קהילה דתית. סבי היה סנדלר וסבתי עקרת בית. החיים היו רגילים, עד היום שהגרמנים פלשו להונגריה במהלך מלחמת העולם השניה.

בעקבות זאת חיי המשפחה הישתנו מקצה לקצה. לסבי סגרו את העסק וגם לכל היהודים בעיירה. אימי נאלצה לנסוע לעיר הבירה בודפשט בעודה בת שבע עשרה, על מנת לעבוד ולעזור לפרנס את המשפחה. אימי עבדה בתור תופרת. לקראת חג הפסח  אימי החליטה לחזור לעיירה שלה, על מנת לחגוג את ליל הסדר עם הוריה. באותה עת היהודים אולצו לענוד טלאי צהוב על מנת שיזהו אותם. היא החליטה לא לענוד אותו למרות הסיכון הגדול. היא עלתה לרכבת בפחד, וכל פעם שהשוטרים עברו העמידה פנים שהיא ישנה. אימי הגיעה הביתה, וההתרגשות של הוריה היתה רבה. הם חגגו יחד את חג הפסח.

לאחר החג הוכנסו כל יהודי העיירה קישוורדה לגטו. לאחר מספר ימים הועמסו כל היהודים שהיו בגטו,על רכבות עמוסות אדם, והוסעו  לפולין למחנה ההשמדה אושוויץ, ושם הפרידו ביניהם. אימי נשארה לבד ובני משפחתה נשלחו למשרפות. אמי עבדה במחנה בעבודות פרך. התנאים במחנה היו קשים מאוד סבלו מקור, רעב, ומחלות. לאחר השחרור מהמחנה, אימי חזרה בתת משקל ונראתה כמו ילדה בת שמונה למרות שהייתה בת עשרים. היא חזרה לעיירה וחיפשה את בני משפחתה, ומצאה רק אח ואחות. הבית שלה הפך להיות לאורווה, ששימשה את הנאצים. היא התאוששה לאט, ביקרה בתנועת הפועל המזרחי והייתה פעילה בשליחת חבילות לפלשתינה. אימי התחתנה עם אבא מרדכי, שהיה ניצול שואה מאותה עיירה.

הם החליטו ב 1949 לעלות ארצה, לכן נאלצו לברוח באוניה ושמה אילת. הם הגיעו לסנט לוקס (בחיפה) חסרי כל. משם הועברו לסג'רה (אילניה) ושם החלו בחיים חדשים. אימי בישלה לתושבים ואבי עבד בבניין.  בשנת 1950 הם עברו לנהריה. אחי צביקה נולד בנהריה בשנה זו ביום הולדתה.

אמא היתה פעילה מאוד בבית הספר, בקהילה, במועדון ראול וולנברג, במועדון "עמך",וב"ועד למען החייל". אמא אהבה מאוד פרחים ונעליים, והיה לה אוסף גדול מכל העולם לזכרו של אביה הסנדלר. אמא הייתה אישה נפלאה עם אהבה אינסופית וחוש הומור. למרות כל מה שעברה היא הקימה בית לתפארת במדינת ישראל, ואמרה שזהו ניצחונה על הנאצים. היא הביאה לעולם שני ילדים ובהמשך נולדו לה שבעה נכדים וארבע עשרה נינים.

סיפור חייה ראוי להערצה ואימי דאגה לספר אותו בכל עת שיכלה, וגם הוציאה ספר שמו "הכול אמת זו לא אגדה". כל שיחה סיימה ואמרה עם ישראל חי לנצח, וביקשה שנשמור על המדינה כי אין לנו ארץ אחרת.

ציפורה בתלבושת הונגרית מסורתית

ציפורה בתנועת הנוער הציונית

הזוית האישית

אמיתי: "שמחתי ללמוד את סיפורה של סבתא רבא ציפורה". סבתא מרים: "מודה על ההזדמנות לספר לנכדי אמיתי, את סיפורה של אימי שורדת השואה. אמיתי הקשיב בקשב רב לסיפור המרתק".