מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה (שוש) ראובני, שם משפחתי הקודם הוא שניידר. נולדתי בשנת 1946, בגרמניה בבירת גרמניה (ברלין) במחנות העקורים שהיו אחרי השואה. משפחתי הגיעה לגרמניה בחיפושים אחרי הצעיר מבין שלושת אחיי, דוד אשר אבד לאחר המלחמה. אבא שלי, אליעזר (סבא רבא של אמרי) מצא את דוד בגרמניה. במשפחת המוצא שלושה אחים: מיכאל, חיים ודוד. אמא: קיילה. אבא: אליעזר.

כשהגענו ארצה הייתי בת שנתיים אז, התגוררנו באזור. עיקר זיכרונות הילדות שלי הם מגן שמואל. כאשר הייתי בת 8 וחצי עברנו להתגורר בגן שמואל שם כבר גרו שלושת האחים שלי ואז הוריי ואני הצטרפנו אליהם. מאוד אהבתי את החיים בגן שמואל.

אני זוכרת שהייתה לנו חצר גדולה. לא ישנו אצל ההורים, ישנו כולנו בבית ילדים. לכל קבוצה היה שם לקבוצה שלי קראו "רימון". עד היום אני בקשר עם האנשים מהקבוצה שלי. שיחקנו גולות, מחניים, הקפות. יכולנו לשחק במה שאנחנו רוצים, אבל בצהריים היינו חייבים לנוח לפחות שעתיים, קראו לזה מנוחת צהריים.

מכיתה ז היה לנו בקיבוץ מוסד חינוכי שזה בית ספר שכלל חטיבת ביניים ותיכון. פעם בשבוע בערב היו לנו שיחות קבוצה עם המחנכת. בכל פעם על נושא אחר. השיחות היו מעניינות מאוד, מאוד מפתחות חשיבה. אני מתגעגעת לזה הכי הרבה.

בצבא לימדתי ילדים כבדי שמיעה בקריית שמונה. הייתי צריכה לאסוף אותם מהבתים שלהם. לא היה לי מספיק ציוד כדי ללמד אותם, אז הילדים בגן שמואל עברו בין חברי הקיבוץ ואספו עבורי צעצועים, צבעים, דפי ציור.

לא היה לי מקום מסודר ללמד. מצאתי צריף בתוך בית ספר ושם לימדתי. זה היה קרוב למשטרה ולמרות זאת לקראת סוף השנה פרצו את הצריף וגנבו את כל הדברים שהיו בו. שנה לאחר מכן נמצא עבורי חדר בבית ספר לחינוך מיוחד.

לאחר הצבא הייתי מורה בחינוך המיוחד. למדתי הנחיית מורים בחינוך המיוחד והנחתי מורות שהיו בחינוך המיוחד. בהמשך למדתי יעוץ חינוכי באוניברסיטת חיפה. בתואר הראשון (B.A.), למדתי במקביל לייעוץ חינוכי, גם תולדות האומנות. המשכתי ולמדתי תואר שני בייעוץ חינוכי (M.A.).

הייתי יועצת חינוכית בחינוך המיוחד ובחטיבות ביניים. אחרי התואר השני, למדתי שני לימודי תעודה: ייעוץ ארגוני במערכת החינוך וטיפול משפחתי וזוגי. ביעוץ ארגוני עשיתי רק התמחות במשך שנה. בטיפול משפחתי וזוגי עבדתי במשך עשר שנים.

שוש בצעירותה

במהלך השירות הצבאי בקריית שמונה הכרתי את בעלי יוסף ז"ל. הוא היה סגן מנהל בית הספר התיכון. לאחר מספר חודשים נישאנו. בקריית שמונה נולדו לנו שתי בנות: יפעת ומיכל. בהמשך בנינו בית בראש פינה והתכוונו לעבור להתגורר שם. למרבה הצער בעלי נפטר בגיל מאוד צעיר.

היום אינני עובדת, אני מתגוררת מול נכדיי. שמחה על כך מאוד ושמחה שניתנת לי הזדמנות לפגוש אותם לעיתים קרובות. אני מה שנקרא- סבתא במשרה מלאה ונהנית מכך מאוד.

הזוית האישית

סבתא שוש: "נהניתי מאוד מהמפגשים עם נכדי אמרי שאני אוהבת מאוד. שמחתי לספר לו על עצמי זאת הייתה חוויה מאוד מעניינת. אני רוצה לאחל לאמרי שהקשר בינינו רק ילך ויתחזק, שימשיך להיות סקרן ולשאול שאלות שלא כתובות בסיפור."

הנכד אמרי: "היה לי מאוד כיף להיות במפגשים עם סבתא ולשמוע סיפורים של אנשים אחרים. אני רוצה לאחל לסבתא שנמשיך לדבר ולשחק יחד ושהקשר שלנו יתחזק ושאני אוהב אותה מאוד."