מאגר סיפורי מורשת

שמי דביר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, מזל חשאיי, ומנציח את סיפורה במאגר המורשת של התכנית.

מזל נולדה בארץ, בשכונת עין כרם שבירושלים. אחות לחמישה אחים, שלושה מהם נולדו בתימן ועלו כילדים. ושאר האחים נולדו בירושלים. מזל למדה בבית הספר המקומי בעין כרם, ואחר כך עברה לבית ספר מקצועי בעיר. מזל קיבלה פטור משירות צבאי עקב היותה דתייה בעבר. עבודתה הראשונה הייתה כנקבנית בחברה פרטית עבור המשטרה ומשם הגיעה לעבודה במשרד האוצר, עד פרישה לגמלאות בדרגה בכירה. מזל נישאה לבעלה, אבי חשאיי שעובד כקבלן שיפוצים והנדסאי. הם נישאו בינואר 1977, כשנה לאחר הנישואים נולדה בתה הבכורה איה, לאחר ארבעה שנים נולד בנה הראשון אסף, לאחר ארבע שנים נולד בנה השני אייל שנתיים לאחר הולדת אייל נולדה בתה השנייה אביה. כיום כולם בעלי תארים אקדמיים, הבנים מהנדסים, והבנות הן מנהלות גנים.

המשפחה נקראת משפחת מדמון. הם גרו במרגלה שבתימן, בעבר אביה של סבתא מזל חפר באר, הוא היה איש אדמה, ובעבר אנשים עם בארות נחשבו כעשירים, ואביה יחיא גידל שם את כל החיות, תרנגולות, שוורים, פרות וכו'. לימים היו ליחיא שני ילדים – אחד מנשה ואחת מרים שנפטרו בהבדל של שבועיים בין אחד לשני. אביה של מזל אמר לאשתו שאם לא טוב לה באיזור הם יעברו. באחד הלילות הם החליטו לקחת את כולם, את אחיה הגדולים, והלכו לעדן. עדן באותה תקופה הייתה מקום ללא כניסה ליהודים, ולכן יחיא, אבא של מזל, שיחד אותם על מנת שיכניסו אותו ומשפחתו לעדן. משפחת מדמון חיו בעדן כחמש שנים. לימים היו פרעות בעדן ולכן הם עברו בין מקומות, הם עלו ברגל למחנה עולים עתלית עקב תקיפות במקום המגורים הקודם, בדרכם תקפו אותם שודדים אבל אביה של מזל הצליח לשחד אותם. בבתי החולים בחיפה אימא של סבתא ראתה ש"שמים עין" על אחיה של מזל, רמי, והלכה ולקחה אותו מבית החולים, היא הלכה איתו מחיפה עד לעתלית ברגל. אביה של סבתא התנגד לגור בכל מקום שאינו ירושלים, וכך הם הגיעו לשכונת עין כרם  שבירושלים.

מזל מספרת: "כיום אני גרה בעין כרם בבית שבניתי עם בעלי ליד הבית שבו נולדתי. יש לי ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים, מהם יש לי שישה עשר נכדים אשר את כולם אני מארחת בביתי בראשי החודשים ובחגים. אני מבשלת להם, ונהנית מחברתם של המשפחה יחדיו. אני אוהבת ללכת לבית אביה, בתי, לעזור לה עם ילדיה הקטנים, כך אני מתחברת לדור הצעיר במשפחה."

זכרון ילדות

כשהייתה בגיל 10 סבא של מזל נפטר ומזל עברה לגור עם סבתא שסיפרה לה סיפורים על תימן, כך שהייתה מחוברת לסבתא שנפטרה כאשר מזל הייתה בת 20. מותה של סבתא של מזל השפיעה עליה רבות. היא הרגישה בודדה כיוון שהיא לא הייתה מחוברת למשפחתה הגרעינית, ולאחר מכן המשיכה לגור בדירת סבתא המנוחה. לאחר כשנה אחיה הגדול ממנה בארבע שנים רצה להתחתן לכן היא אולצה לפנות את הדירה ולחזור לבית משפחתה הגרעינית עם שני אחיה שגרו שם.

מתכון משפחתי – פיתות תימניות

מצרכים

1 ק"ג קמח

כף מלח

5 כפות סוכר

2 כפות שמרים

מים פושרים לכיוון החמים – להוסיף עד קבלת בצק רך.

אופן הכנה

לערבב בקערה את הקמח עם המלח. להוסיף את השמרים והסוכר ולערבב. להוסיף בדרגה את המים החמימים וללוש עד לקבלת בצק רך וגמיש. להתפיח במשך שעה. לחלק לעיגולים על משטח עם קמח. את העיגולים לוקחים ופותחים אותם ושמים ב"סיר גריל". לעקוב אחרי האפייה כי התהליך מהיר.

הפיתות של סבתא מזל

געגוע לאבא של מזל

מזל מספרת: כי היא מתגעגעת לארוחות שבת שהיו מלוות בזמירות של שבת עם המשפחה והסיפורים שהתלוו לשולחן שבת, מזל מספרת: "אני מתגעגעת לתשומת לב ולאהבה שלו, בחגים הייתי מתלווה אליו לבית הכנסת לתפילות החגים ובמיוחד לתקיעה בשופר בראש השנה. אני מתגעגעת לפירות שהיה קוטף מגינתנו, הוא תמיד דאג לי להכי טוב, במיוחד בשבילי, אני מתגעגעת לגינה שהוא טיפח, הייתי עוזרת לו בעבודה בגינה והאהבה שלי לטבע היא בזכותו, כאשר הייתי נפצעת היה דואג לי, שם תחבושת מיוחדת שהכין בעצמו, הוא נתן לי יחס מועדף עקב היותי בתו היחידה."

חפץ משמעותי למזל

סלסלות אלו הם מזכרת מאימא של מזל, שהכינה אותם במו ידיה, היא נהגה לשבת במהלך השבוע להכין סלסלות. חפץ זה מהווה למזל למזכרת מאמא המנוחה וזכרונות מבית אביה ואמה לפני שהתחתנה.

הסלסלות מעשה ידיה של אמה של מזל

הזוית האישית

דביר הנכד המתעד: שמחתי מאוד לשבת וללמוד מסבתי על העבר שלה, הסיפורים שהיא סיפרה לי ריגשו אותי מאוד וגרמו לי לרצות ללמוד יותר על המשפחה שלי.

סבתא מזל: התרשמתי מאוד מרצונו של דביר לדעת על השורשים של משפחתנו, היו דברים שהיה קשה לספר ולפרסם, בנוסף הקשר שלי ושל דביר העמיק עקב שעות העבודה יחד.