מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר לביא (אוז'לוו), בן לאבי שלמה בן משה ואנה לבית אוז'לוו ורפאל, אמי רבקה (בקי) בת למשה ואסתר לבית לוי ואלמליח.

אבי התייתם מאמו בגיל צעיר, אמו נפטרה בלידת אחותו הצעירה. דודו ודודתו של אבי סייעו רבות לגידול שלושת ילדיו הקטנים של סבי (משה לבית אוז'לוו). דודו של אבי (מאיר לבית רפאל- אחי אמו) ודודתו (זימבול לבית אוז'לוו, אחות אביו) נישאו והיו חשוכי ילדים.

במועד לידתי הדוד מאיר מונה לסנדק וערך לי מסיבת ברית גדולה. הוריי הצעירים (כבני עשרים) החליטו לקרוא לי מאיר, להנצחת שמו של הדוד שליווה את אבי ואותי בכל ילדותנו ונעורינו.

עם עלייתו ארצה של הדוד מאיר בשנות ה -50 של המאה הקודמת, עסק בפיתוח ממתקים עבור בית חרושת צ.ד. ובניהם חטיף "אגוזי" ופירות מסוכרים. חלק מחופשותיי ביליתי בביקורים בבית החרושת ואכילת ממתקים.

שם משפחתי המקורי אוז'לוו נכתב בספרדית OJALVO. מקור השם הוא דרך אוז'לוו בחבל ארנחואז, בין מדריד לטולדו בספרד. נולדתי ביום 29.8.1955 י"א באלול תשי"ה, בירושלים בבית החולים משגב לד"ך שבשכונת קטמון. הרופא המיילד שלי היה פרופסור בז'יזינסקי שלימים בנו, רפי ז"ל, שהפך לחברי הטוב, נפל בעת שירותו הצבאי. אחיו אמנון הוא מבכירי רופאי הילדים כיום.

אחי הגדול, רוני, גדול ממני בשנה וחצי. אחותי הצעירה, ענת, קטנה ממני בשמונה שנים. רוני חי בארה"ב, נשוי למלבה ולהם שתי ילדות: מאיה ובקי. מאשתו הראשונה נולדה לו בת, לי, נשואה ואימא לשתי נכדותיי. ענת גרה בכפר סבא, נשואה ואימא לשלוש בנות נשואות: יעל, ירדן ויובל. יש לה נכד ושתי נכדות.

ביתי הראשון (לפי סיפורים של אמי ואבי ז"ל)

ביתי הראשון היה חדר במושבה הגרמנית ברח' צבי גרץ, חנייה של מכונית בקומה התחתונה של וילה ערבית מפוארת, אשר הוסבה לחדר מגורים מאולתר שהושכר להוריי. חדר שינה ומטבחון ללא מקלחת, ושירותים משותפים עם השכנים מחוץ למבנה.

הבית שכן מול חומת העיר העתיקה ומדי פעם נורו לעברו יריות רובה צלפים מעמדת שמירה של חיילי הלגיון הירדני על חומת העיר העתיקה. מכיוון שלא היו אז מקלטים או חדרי בטחון, העברנו את הלילה מתחת למיטה של אבא ואימא.

חומות העיר העתיקה שנשקפו מהבית הראשון

גן השושנים שבשכונת רחביה היה סמוך מאוד לבית. אחי ואני נהגנו לשחק שם ביחד עם חברים. יום אחד אחי נפל לבריכת הדגים הרדודה שבגן. אני, בן שנתיים וחצי, משכתי אותו החוצה לשפת הבריכה וקראתי לשומר הגן לעזרה. עקב מקרה זה יובשה בריכת הדגים ובמקומה נשתלו ורדים.

המטפלת והמניקה שלי, רוזה, גרה בשכונת משכנות שאננים, בשכונת ימין משה בירושלים מול חומת העיר העתיקה. לכל משפחה הוקצה חדר אחד שביום שימש חדר מגורים ובלילה נפרשו השמיכות והוא הפך לחדר שינה. חלק מילדותי עד גיל בר מצווה העברתי בשכונה זאת כאורח של רוזה. לימים למדתי כי משכנות שאננים פונתה מתושביה, עולי תורכיה, לטובת הקמת מלון אומנים, ללא שהפיצויים בגין הפינוי הגיעו במלואם לתושבים המפונים.

בית שני

כאשר הייתי בן שלוש עברנו לגור בשכונת בקעה, בדרום ירושלים. שכונה של בתי וילות ערביות שתושביהן נטשו אותן במלחמת השחרור. הבתים דמו לארמונות מסיפורי אלף לילה ולילה אך היו ברמת תחזוקה נמוכה. בכל בית כזה התגוררו שלוש עד ארבע משפחות.

משפחתי קיבלה שני חדרים, שירותים ומסדרון משותפים עם השכנים באותה קומה. לאחר מספר שנים פיצלנו את הקומה לשתי דירות נפרדות וזכינו בשירותים רק למשפחה שלי. חלק מהמסדרון ברוחב מטר שמונים הפך להיות החדר המשותף שלי ושל אחי, אחותי ישנה עם ההורים. נכון להיום שכונת בקעה הפכה לשכונת יוקרה ויקרה.

בית שלישי

בהיותי בן 7, עברו הוריי לדירת זוגות צעירים, שלושה חדרים, חדר להורים, חדר סלון וחדר ילדים. בחדר הילדים גרנו שלושת הילדים והסבא מצד אבא.

משפחת אוז'לוו בבית השלישי

תחביבים ומנהגי ילדות

בגיל 13 חגגתי בר מצווה באולם היכל המלאכה. קבלתי מסבי במתנה אופנים. שלא כמו כל ילד, דבר ראשון שעשיתי הוא לפרק אותם לחלקים ולהרכיב אותם מחדש. כך יכולתי להרכיב עוד זוגות אופניים, אותם העמדתי לשימוש ילדי השכונה שמדי פעם אף שילמו על השימוש. כמו כן, מי מחבריי שהתקלקלו לו האופניים הביא אותם אלי לתיקון.

מימין: בבר המצווה, במרכז: עם סבא וסבתא, משמאל: עם האופניים

תחביב נוסף היה שחייה במסגרת בריכת ימק"א. במסגרת זאת התחריתי בתחרויות אזוריות והייתי אלוף ירושלים לכיתה ב'. המונחים שהיו אז בענף השחייה: 'דג קטן', 'דג', 'דולפין', 'כריש' ו'לוויתן' קיימים עד היום, ומאיה נכדתי שעסקה בשחייה תחרותית הגיעה לדרגה גבוהה – "לוויתן".

משחקים

זכורים לי משחק קופסא "מונופול" ואחרים, מספר צעצועים וקוביות תואמות לגו. באותה תקופה לא היו הרבה משחקים וצעצועים בבתים. רוב המשחקים היו בשכונה עם חברים. בנינו עגלות עץ מאולתרות עם גלגלי מסבים ממתכת, בנינו בתי עץ על עצי החורשה הסמוכה, משחקי כדור שונים (כדורגל, כדורסל, כדורגל עם כדור טניס (סטנגה), כדורסל-סף (קליעה אל ספי מדרכות). חמש אבנים, מי קרוב לקיר (מילוי פקקי משקה בבוץ), מי הופך (הפיכת עטיפות מסטיק באמצעות משב רוח יד), חמור ארוך, קפיצה משולשת, הקפות (כדור בסיס עם כדור טניס), הקפות כפיס עץ (אנמבוליק – כדור בסיס ללא כדור -כפיס עץ מחליף את הכדור) וגלגול חישוקי מתכת.

לימודים

בגן טרום חובה הייתי בגן תמר ברחוב יהודה בירושלים, בגן חובה הייתי בגן חווה ברחוב יהודה בירושלים. בית הספר היסודי בו למדתי היה בית ספר גאולים א' ברחוב כלב בן יפונה בירושלים, בית הספר התיכון שלי היה 'תיכון ליד האוניברסיטה' בירושלים.

סיום כיתה א' בית ספר גאולים א'

תמונה ממסיבה בתיכון

השכלה שרכשתי בבגרותי: תואר ראשון בכלכלה מנהל עסקים – אוניברסיטת בר אילן, תואר שני במנהל עסקים ומימון, הקרייה האקדמית אונו, ראיית חשבון בלימוד עצמי, שמאות מקרקעין בלימוד עצמי.

תפקידים ומקומות עבודה

לפני גיוס עבדתי כפועל בניין בכל המקצועות, תיקון אופניים, מדריך נהגים ברחובות העיר (מעין "וייז" אנושי), אופה לחם במאפיית ברמן. לאחר שחרור מהצבא עבדתי כמתכנת מחשבים בתעשייה האווירית, יועץ השקעות בבנק לאומי, עוזר מנכ"ל בלאומי למשכנתאות, מנכ"ל חברה לייעוץ פיננסי ושמאות מקרקעין.

נהניתי מאוד מעבודתי שאף פירנסה אותי ואת משפחתי באופן מכובד. ב- 35 שנות עבודה בתחומים השונים רכשתי מיומנויות רבות המלוות אותי עד היום, לדוגמא: כל פעם שצריך לתקן משהו בבית שלי או של הילדים, קוראים לי לייעוץ ולעזרה.

משפחה מנהגים ומסורת

אנו נוהגים לעשות קידוש בימי שישי, ערבי חג, הדלקת נר ראשון בחנוכה ,סדר ט"ו בשבט, סדר פורים. כלומר, כל החגים היהודיים (לרבות כינוס מבוגרים בבוקר יום שישי שלאחר ראש חודש לארוחת בוקר). כל המשפחה מתכנסת בביתנו לכיבוד של טרום קידוש ולאחר מכן אנו עורכים ארוחה כיד המלך, לאחר הקידוש מספרים סיפורי התנ"ך ודיון בנושא שהועלה על ידי הנכדים – מניחים את כל הטלפונים בצד עד לסיום הארוחה. לאחר קבלת רשות לקום מהשולחן, הילדים פונים למשחקים והמבוגרים ממשיכים לשוחח.

בארוחה משפחתית

בערבי חג לפני הארוחה מתקיים מחזה הממחיש את החג בכיכוב כל הנכדים, לכל נכד תפקיד במחזה אליו הוא מתכונן מראש.

אני אוהב במיוחד את פורים ופסח המסמנים את סיום החורף, תחילת האביב והפריחה המלבבת של הצמחים.

מאיה ומאיר בט"ו בשבט ובפורים

צבא ומלחמות

שירתי בשרות סדיר במשך שלוש שנים בנח"ל ו- 25 שנות שירות מילואים פעיל בחי"ר.

כילד, חוויתי את מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. במסגרת השירות הצבאי ובגרות, חוויתי את מלחמת יום כיפור, וכל מלחמות ישראל עד היום.

המלחמה האיומה ביותר הייתה מלחמת יום כיפור. מכיוון שהיתי טירון צעיר, הגדוד שלי לא הוכנס לחזית המצרית או הסורית ונותר בחזית הירדנית. במסגרת זאת הוכשרו חוליות טירונים לעצירת הצבא הירדני במקרה ויפלוש – חוליות אלה כונו חוליות "מתאבדים". מינו שני חיילים עם בזוקה (סוג של טיל ממלחמת העולם השנייה) וחייל נוסף האחראי על פיצוץ הכביש.

חברי הטובים, שהתגייסו שלושה חודשים לפני כן, לחמו בחזית המצרית והסורית וחלקם לצערי נפל בקרבות. אני מבקר באתר קרבות בו נפלו חברי לעיתים קרובות ומקפיד להעלותם בזיכרוני, במיוחד בערב יום הזיכרון, המהווה יום קשה מאוד עבורי.

האווירה בארץ בזמן המלחמה הייתה חורבן בית שלישי וסכנה ברורה ומיידית לקיום המדינה. עם סיום הקרבות חלפה הסכנה. לאחר הנצחון על התוקפים אותנו, התחלנו לעשות חשבון נפש נוקב לגבי המוכנות למלחמה ולהגנה על מדינת ישראל. מלחמה זו סימנה את התחלת תהליך השלום עם מצרים וירדן.

פעילויות מיוחדות

בפעם הראשונה יצאתי לחו"ל לחופשה בהיותי בן 29 ומאז טיילתי ביחד עם אשתי בכל יבשות העולם (למעט אוסטרליה) – בחלקן יותר ובחלקן פחות.

תחביבים

התחביב שלי הוא שיט יאכטות מפרשים ברחבי העולם.

פעילות השיט היא מאתגרת ומהנה, וכללה חציית האוקיינוס האטלנטי במפרשים בעקבות קולומבוס (פעם אחת ממערב למזרח ברמודה לפורטוגל ופעם שנייה ממזרח למערב מספרד לאיים הקריביים), חציית תעלת סואץ במפרשית במסגרת משלחת חצי דיפלומטית, שיט באיים הקריביים, בחוף הטורקי וקפריסין.

מימין: הפלגה ראשונה לקפריסין, משמאל: הפלגה באיים הקאריביים

הקמת משפחה

אהובה ואני הכרנו בצבא במסגרת צבאית חינוכית לעולים חדשים. אהובה הייתה מורה לעברית ואני דאגתי למשמעת ולאימון החיילים.

בתאריך 5.5.1977 התחתנו באמצעות רב צבאי, אהובה הייתה עדיין חיילת ואני משוחרר צעיר בן 22. האירוסין נערכו בבית הוריה של אהובה והחתונה בבית החייל בתל אביב ברוב פאר והדר, כיאה לחיילים. אחרי החתונה עברנו לגור בהרצליה.

לאחר כשנה נולד בננו הבכור ניר ולאחר שנתיים נוספות נולדה לינור (אימא של מאיה). לאחר ארבע שנים נוספות נולדה ביתנו הצעירה מיכל.

החתונה של אהובה ומאיר 5.5.1977

עיסוקים כיום

כיום אני פנסיונר ועיקר עיסוקי הם שיט ביאכטות מפרשים, ספורט ואירוח נכדים.

את התחביב העיקרי שלי, שיט, רכשתי שהייתי בן כ- 40 ומאז התחביב הלך והתפתח. לאחר פרישתי לפנסיה הוא הפך לעיסוק העיקרי שלי. היום יש לי רישיון להשיט אוניות גדולות של עד 55 נוסעים.

חציית האוקיאנוס האטלנטי, 2010

ילדים ונכדים

ניר בני הבכור התחתן באוגוסט 1995 עם אולה ונולדו לי מהם שלוש נכדות מקסימות: רוני , טלי ושי לי. לינור בתי האמצעית התחתנה עם רביב ביוני 1996 ונולדו לי מהם שתי נכדות מקסימות ונכד אחד: שירה , מאיה וגל. מיכל התחתנה עם גיא ב פברואר 2011 ונולדו לי מהם נכד אחד ושתי נכדות: אלון, תמר ואלה נכדת הזקונים.

מנהגים היום

סדר היום שלי אינו קבוע ומשתנה בהתאם לנסיבות: ביחד עם אשתי אני עושה ספורט: יוגה, פלדנקרייז וצ'י קונג, אנחנו מקפידים לטייל בטבע אחת לשבוע. אחת לחודש אנו מבקרים בירושלים.

פעמיים-שלוש בשבוע אנחנו מארחים חלק מהנכדים. בערב שישי לאחר בית הכנסת אנחנו עורכים קידוש לכל בני המשפחה. הילדים, בני זוגם ונכדינו אוהבים מאוד את המפגש השבועי בקידוש. מעבר לכך, כל ערב חג לרבות חנוכה, ט"ו בשבט ופורים – אנו פותחים שולחן וחוגגים את החג כהלכתו.

החגים במשפחה: מימין לשמאל – חנוכה, סדר ט"ו בשבט, למטה: קידוש 

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף עם סבא ולמדתי עליו כל כך הרבה דברים. אני חושבת שהחוויה הזאת מאוד חשובה וכדאי שכל ילד יעשה את התכנית.

סבא מאיר: למדתי להכיר את מאיה נכדתי בשנת הבת מצווה שלה, נוצר קשר עמוק יותר וסיפרתי למאיה את תמצית סיפור חיי.