מאגר סיפורי מורשת

שם סבתי הוא אירנה פקר, אשר נולדה בתאריך 17.9.1956, ברוסיה, שם הוריה היה גריגורי ושרה (סוניה).

סבתי נולדה בברית המועצות וגידלה את משפחתה זמן מה ברוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות, רק בשנת 1996 עברה עם סבי ודודתי לישראל.

הילדות של סבתי

סבתא סיפרה כי בילדותה לא היה אינטרנט ורוב הזמן הילדים מצאו לעצמם העסקה, בין אם זה לטייל עם חברים בשעה מוסיימת בחצר, ובין אם זה לקרוא ספר מרתק, אל אף שהוא נקרא מספר פעמים לפני כן. סבתא גם מספרת כי למדה בבית ספר רגיל, אך הדרך אליה הייתה כביכול "מסוכנת" כיוון שהצטרכה לעבור במעברים מאחורי בתים, ואמרה שלעולם לא תוכל לחזות אם תפגוש שם מישהו שלא תרצה לפגוש כמו גנבים או השד יודע מה. המשחקים בהם סבתי שיחקה היו פשוטים כמו תופסת או מחבואים ומספר משחקים שמעולם לא שמעתי עליהם והייתי בטוח שנשכחו כבר מזמן.

העלייה לארץ ישראל- הארץ המובטחת

בהתחלה, סבתא אמרה שלא חשבה לעלות לארץ ישראל. אך זה קרה, וקרה בהדרגה, בגלל שסבתי גידלה את דודתי ואת אבי ברוסיה "החדשה" שהתחוללה לאחר התפרקות ברית המועצות, התחילו להתנהל מלחמות ופירוק העם הרוסי לקטגוריות, כמו אוקראינים, או יהודים, או שחורים, וגזענות ואנטישמיות כלפי המיעוט.

דבר ראשון שדחף את סבתא לעלות לישראל, או יותר נכון, לעלות את אבי לישראל, הייתה מלחמה בצ'יצ'נה, החיל הרוסי התחיל לקחת חיילים לצבא הרוסי וביניהם היה אמור להיות אבי, אך לאחר שסבתי שמעה זאת, החליטה סבתי לפנות למספר קבוצות יהודיות מתנגדות שהתחילו לעלות לישראל.

סבתא סיפרה: "לא רציתי לשלוח את בני למלחמה בעודו כזה צעיר, זה שנים של טראומה ואין לדעת אם היה חוזר בחיים", מהמשפט הזה הבנתי שסבתי הייתה עושה הכל כדי שאבי לא ישלח למלחמה, אפילו לשלוח אותו לארץ אחרת לבד. וכך שלחה את אבי עם מספר חברים שלו לישראל בגילו 16. דבר שני שגרם לסבתי לעבור הוא האנטישמיות כפי שכבר ציינתי, אבל בגלל שדודתי הייתה אז רק בת כשמונה, סבתא שלי לא אהבה בכלל את האנטישמיות והשמות בה קראו לדודתי, מה שגרם לה לעלות לישראל, גם מהמלצתו של אבי שחיי שם כבר אז כשש שנים, וכך עלו סבתי, סבי ודודתי לישראל, על מטוס.

השעון העובר מדור לדור

ישנו חפץ מיוחד שעובר מדור לדור אצלנו במשפחה, והוא שעון ישן המועבר אצל הבכורים במשפחה, והועבר הוא לסבתי מסבא רבה שלי ז"ל, שבמלחמת העולם השנייה בנה חלקי מטוסים ומטוסים בכלל ללחימה בצבא הנאצי. וכך כאות תודה, נתנו לו במתנה שעון נחושת שעובר אצלנו במשפחה כבר דור אחד שלם, שלאחר מכן יעבור אל אבי, ולאחר מכן אלי.

שעות הפנאי של סבתי ותחביביה

התחביב של סבתא שלי הוא לאפות ולהכין מתוקים, בין החפצים הבודדים שעוברים אלינו בירושה, עובר בירושה אצלנו מתכון של עוגה הנקראת: "סמטניק" מאין עוגת שכבות של קרם ועוגיות עשויות בבית. בין המאכלים האהובים על אבי. כפי שציינתי, סבתי מאוד אוהבת לאפות ולבשל והיא מכינה מאכלים טעימים כמו: מנטו, סלטים מסוגים שונים, מרקים, שניצלים, דגים, פירה, המון מתוקים, ומגוון מאכלים אחרים שמהם נהנת כל המשפחה.

הזוית האישית

יונתן: אני מאוד התעניינתי בסיפור העלייה לארץ, למרות ששמעתי אותו מספר פעמים לפני כן, אך לא הצלחתי להבין אותו בשלמותו, ורק עכשיו, כשהתבגרתי וגדלתי, אני יכול להבין את המסר והדאגה של סבתי למשפחתה. מלבד זאת, נהניתי לשמוע כיצד סבתי סיפרה על תחביביה ועל ילדותה ברוסיה.

סבתא אירנה: היה מאוד נחמד לדבר עם נכדי שוב, העבודה הזאת מאוד מעניינת ועזרה לקירוב ביני לבין נכדי, שמחתי לעזור לו ולספר על עברי.