מאגר סיפורי מורשת

שמי רואי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, ד"ר אסתר שקלים. יחד אנו מתעדים את העלייה לארץ של משפחת סבתא ומנציחים את הסיפור במאגר המורשת של התכנית.

ילדותה של סבתא

סבתא נולדה באיראן בט"ו בשבט בשנת 1954 בעיר הבירה טהרן. היא נולדה בבית. סבתא רבתא נורית הייתה מעדיפה ללדת בבית החולים ליולדות בעיר, אבל אסרו עליה לעשות זאת. באיראן היהודים נחשבו לטמאים. המוסלמים טענו שהיהודים עלולים לטמא אותם ולכן סירבו לטפל בהם בבתי החולים שלהם (בהמשך, נפתח בטהרן בית חולים יהודי). המלך הפרסי מוחמד רזא שאה, שעלה לשלטון בשנת 1925, חוקק אמנם חוקים חדשים שנתנו שיוויון זכויות לכל האזרחים בממלכה, אבל מרבית המוסלמים לא קיימו חוק זה באותו הזמן.

סבא רבא פרץ, אביה של סבתא, הגיע ממשפחה ענייה, אבל הוא היה חכם וחרוץ והתקדם היטב. היה להם בית יפה משלהם עם עוזרת שגרה אצלם וסייעה בעבודות הבית. לסבא רבא שלי הייתה חנות בדים משלו עם פועל שעבד אצלו מהבוקר עד הערב.

העלייה לארץ

המשפחה של סבתא עלתה ארצה בשנת 1958, כשהיא היתה בת ארבע, עם הוריה, אחותה ואחיה הבכור. אמה הייתה אז בהריון. סבא רבא קנה בית ישן בשכונת סחנה ד' בעיר יפו (בהמשך, נהרסה השכונה ובמקומה עומד היום בית החולים וולפסון בחולון) וכולם ישנו יחד על גבי שתי מיטות שקיבלו מהסוכנות. בחורף נאלצו להניח על עצמם גיגית גדולה, שקלטה את הגשם החזק שירד מהגג הדולף.

סבא רבא פרץ הביא עמו לישראל רכוש ושטיחים, ועוד כסף פרסי מזומן. אבל בארץ התברר שהמטבע הפרסי הוא חסר ערך בהשוואה למטבע הישראלי, ובעצם הוא היה צריך להתחיל הכל מחדש, ולפרנס חמש נפשות! הוא ניסה מזלו בתעסוקות שונות, אבל לא הצליח. ואז הגה בליבו "סטרטאפ" מבריק: למכור שטיחים ברחבי הארץ. אבל רכב לא היה לו (היה זה מוצר יקר במיוחד, באותם הזמנים). הוא היה קונה שטיחים פשוטים (קילים), אותם היה מעלה עם האופניים (שהביא עמו מאיראן) על מונית ששכר ליום שלם. הוא היה מבקש מהנהג להסיע אותו מהבית לכל מיני מקומות בארץ, כגון: תל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע. שם היה פורק את האופניים מהמכונית, מעמיס את השטיחים ומתחיל להסתובב ברחבי העיר, תוך כדי הקריאה "שָ-טִיחִים!, "שָ-טִיחִים!"

וכך הגיע סבא רבא פרץ עם האופניים לכל קצוות הארץ. יום אחד הוא אפילו נסע לשדה בוקר, שבו התגורר אז דוד בן גוריון. הוא היה בטוח שיצליח למכור שם הרבה שטיחים. הוא הצליח לפגוש את בן גוריון, אבל לצערו הרב בן גוריון בכלל לא היה מעוניין לקנות שטיח.. אבל בן גוריון התעניין לדעת איך סבא רבא נקלט בארץ. סבא רבא סיפר לו שיש לו בעיות וקשיים רבים. שהוא היה איש מצליח באיראן, אבל בארץ איבד את כל כספו. הוא ביקש מבן גוריון שיעזור לעולים מאיראן.

יחסו החביב של סבא רבא פרץ אל הלקוחות, והמחיר הזול שביקש עבור כל שטיח, גרמו לכך שהוא מכר שטיחים רבים.

לסבתא לא הייתה מיטה. המיטה שלה הייתה מחסן השטיחים של אביה. כשהמיטה הייתה נמוכה, היא ידעה שהגיע הזמן שהוא יילך  לרכוש שטיחים חדשים למכירה. וכשהמיטה הייתה גבוהה – היא הבינה שהמסחר הצליח, ולכן הוא קנה שטיחים נוספים. סבא רבא פרץ התקדם מאוד, ברוך השם. ובמהלך הזמן גם קנה דירה טובה יותר וגם חנות, שהייתה החנות הראשונה בבת ים לשטיחים, וילונות וטפטים תחת השם "פרץ שקלים". הצלחתו הגדולה דחפה אנשים רבים אחרים לחקות אותו ולמכור שטיחים במקומות מרוחקים בעזרת אופניים ומוניות.

סבתא גם הראתה לי שיר בנושא, שאותו חיברה על אביה:

פַּרְסִי מִידוּנֶה  / ד"ר אסתר שקלים

כְּשֶׁסָּבַבְתָּ עַל הַחֲמוֹר הַלָּבָן

בְּפַאֲתֵי אֶסְפָהָאן

וּבְקוֹל נִחָר זָעַקְתָּ:

"בָּזָזִי","בָּזָזִי" –

"בַּדִּים", "בַּדִּים",

וּמַלְכֵי הָאָרֶץ

כַּפְרִיִּים נִבְעָרִים מִדַּעַת

קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ:

"ג'וּדֶה!", "ג'וּדֶה!" –

"יְהוּדוֹן", "יְהוּדוֹן "

מָה חָשַׁבְתָּ עֲלֵיהֶם

אָז?

וּכְשֶׁהָלַכְתָּ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ

אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יַרְאוּךָ

וְאֶסְתֵּר וּמָרְדְּכַי וְכֹּרֶשׁ הַגָּדוֹל

דְּחוּסִים

בַּבּוֹחְצֶ'ה

צְרוֹר הַחַיִּים שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ

וּמִדָּן וְעַד אֵילַת

סָבַבְתָּ עַל אוֹפַנֶּיךָ

וּבְקוֹל נֵכָר שִׁוַּעְתָּ:

"שָ-טִיחִים!", "שָ-טִיחִים!"

וּמֶלַח הָאָרֶץ

בַּעֲנִיּוּת הַדַּעַת

אַחֲרֶיךָ קוֹרְאִים:

"פַּרְסִי מִידוּנֶה !"

" פַּרְסִי מִידוּנֶה!"

מָה חָשַׁבְתָּ עֲלֵיהֶם

אָז,

אַבָּא?

מתוך ספר שיריה "שרקיה" בהוצאת כינרת זמורה ביתן, אור יהודה, תשס"ו

הזוית האישית

סבתא אסתר: היה כיף להיות עם רואי, ולספר לו מעלילות העלייה לארץ של סבא רבא שלו. רואי התעניין ושמח להכיר.

רואי: לסבתא יש סיפור משפחתי מעניין. למדתי ממנו לקח לחיים שאסור להתייאש. שתחיי עד מאה ועשרים בבריאות ובשמחה.