מאגר סיפורי מורשת

שמי יוספה לרר, נולדתי בשנת 1956 בעיר תל אביב שבארץ ישראל. נולדתי להוריי, אדלה ושלמה שחיבר. שניהם נולדו בעיר חלב שבסוריה. הם עלו לישראל עוד בטרם קמה המדינה שלנו. הם עלו מתוך ציונות ואמונה שכאן צריכה לקום מדינה ליהודים. אימא שלי עלתה בגיל 7 ואבא שלי בגיל 24 בשנת 1944. הוא היה איש ממולח וסייע לסוכנות היהודית להבריח אנשים לארץ מלבנון דרך מטולה.

להוריי נולדו ארבעה ילדים ואני הבת הצעירה שלהם. שמי ניתן לי בעקבות נפילתו של אח של אבי (דודי), יוסף שחיבר, במלחמת יום העצמאות. הוא היה בחור צעיר שרק עלה לארץ, גוייס למלחמה ובקרבות עם מצרים נפל בקרב. הוא נטמן בבית הקברות בקיבוץ גבעת ברנר.

הבית הראשון של משפחתי היה בשכונת התקווה בתל אביב. בזמנו בשכונה זו גרו אנשים עולים חדשים מכל גלויות ישראל: עיראקים, סורים, תימנים, ואשכנזים רבים ניצולי שואה. גדלנו ארבעה ילדים בחדר אחד ששימש גם חדר שינה וחדר אוכל. להוריי היה חדר נפרד שהיה הסלון של הבית. השירותים היו משותפים לדיירי הקומה. השכונה התפתחה לכיוונים שליליים ובשלב מסוים כשהוריי הרגישו שמסוכן לגור שם, הם עברו לדירה במרכז תל אביב. אני הייתי בת 4 כשעברנו לשם ומאז גדלתי והתפתחתי בסביבה יותר רגועה.

בית הוריי היה בית חם ומאד משפחתי. האבא היה ראש המשפחה שדאג מאד לפרנסת הבית ובמשך הרבה שנים אמי הייתה עזר כנגדו. הוא עסק במסחר תוך שאיפה להיות עצמאי. ואכן, עם השנים הוא הפך לבעל עסק משגשג לטקסטיל. כסוחר גדול הוא זכה באות יקיר העיר תל אביב.

ההורים שלי חינכו אותנו לערכים:  מתן בסתר הייתה אחת המצוות שאבי האמין בהן. אבא שלי היה איש טוב לב אבל לפעמים חינך אותנו בנוקשות. אימא שלנו הייתה הצד הרך והמפנק יותר. מאוד היה חשוב להוריי שנהיה בקשר טוב האחים בינינו ושנדאג תמיד האחד לשני.

את ילדותי העברתי עם חברים לרוב. תמיד הייתי חבר'מנית, צוחקת, עם מזג טוב. בילינו הרבה מאד ב"שכונה" – מתחת לבית, בחצרות הבתים. שיחקנו במשחקים רבים כמו מחבואים, קלאס, מחניים, דודס ועוד. היינו נשארים ברחוב עד רדת היום ואז מכל הבתים האימהות היו מתחילות לקרוא לילדיהן לשוב הביתה…

בכיתה ג' הצטרפתי לצופים לשבט "קהילה", השתתפתי בפעולות ואף יצאתי אתם לטיולים ולמחנות. למדתי בבית ספר היסודי "יוסף הגלילי" שהיה מול גן מאיר ברחוב טשרניחובסקי. בתיכון למדתי בבית ספר "גאולה". בגיל 18 לפני הגיוס נסעתי לשלושה חודשים לבקר את אחותי ובעלה באיטליה, שם הוא למד רפואה. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. כשחזרתי לארץ התגייסתי לצבא ושירתי ברמת גן בשלישות.

במהלך השירות הצבאי הכרתי את רובי בעלי, כששירתי בצבא בשלישות ברמת גן ובעלי שירת בצבא קבע ב-8200. התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: עדי, אימא שלך, שלומי ואלון. יש לי היום שישה נכדים מתוקים. עבדתי בבנק דיסקונט כ-15 שנים, ולאחר שבני הצעיר, אלון נולד, החלטתי שאני מעדיפה לגדל את שלושת ילדיי בבית.

מתחביביי: לבשל ולאפות, לבלות, לפתור תשבצים, סרטים, מפגשים עם חברים. בעבר אהבתי לסרוג, כיום אני בעיקר אוהבת להיות ולבלות עם הנכדים המקסימים שלי.

הזוית האישית

סבתא יוספה: תענוג גדול היה לי לערוך סיפור משותף בנושא הקשר המשפחתי עם הנכד הקסום שלי בן. בן היה סקרן מאד לשמוע את סיפור חיי.

בן הנכד המתעד: היה לי מהנה להקשיב לסבתא. גיליתי המון דברים חדשים עליה ועל השורשים שלה. לא הכרתי את סבא שלמה וסבתא אדלה, אז הסיפורים עליהם עניינו אותי. היה כיף וחוייתי. אני אוהב את סבתא שלי – היא מגניבה, מצחיקה, דואגת וטובת לב.