מאגר סיפורי מורשת

בחרתי דווקא לספר על סבתא שלי שהיא דמות מרכזית בחיי, וסיפור חייה לא מעט השפיע עלי. היא הייתה נוהגת לספר לנו כמה היה קשה וכמה צריך להעריך את מה שיש לנו.

סבתא עליזה נולדה בשנת 1938 ,כיום היא בת 84. היא נולדה בארץ, כילדה השנייה למשפחה בעלת שבע נפשות, שש אחיות ואח אחד. את אחיה איבדה בגיל צעיר מאוד ממחלה. הוריה עלו מלבנון עם תינוק שנפטר בגיל שנה, פה בארץ. הם חיו בחדר אחד בשכונת התקווה ליד הפרדסים, סבתא סיפרה שבמלחמת העצמאות היו יורים צלפים לעבר הבתים ולא פעם היא ניצלה מכדור טועה.

 המצוקה בבית היתה גדולה. אביה בחר לעזוב את אמה והתגרש ממנה כשהייתה בת 35, סבתא רבתא מעולם לא התחתנה שנית. כל חייה דאגה לפרנסת המשפחה. סבא לא היה אחראי וגם מזונות הוא לא היה משלם והיה שולח את אחיה הלוך ושוב שיבוא בערב או מחר או מחרתיים.

 סבתא רבתא עבדה מאוד קשה, היא הייתה כובסת את הכביסות של העשירים בידיים, מרוב פציעות בידיים וכאבים היא הייתה בוכה בלילות. כשסבתא עליזה סיפרה את זה עלו לה דמעות בעיניים. משרד הרווחה החליט שלאור המצוקה לוקחים חלק מהילדים למוסדות בארץ. סבתא שלי, סבתא עליזה נלקחה למוסד ברחובות. היא סיפרה לא מעט סיפורים על מה שהיה שם ואיך שלא ראתה את אחיותיה ואמה זמן ארוך.

 בגיל 11 חזרה הביתה ושמחה מאוד, אבל מיד הבינה שהיא חייבת לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. היא מצאה עבודה בבית אריזה, ומספרת שהיה איש נחמד שהעסיק גם את אחותה הגדולה, במשך ארבע שנים הן עבדו שם. לאחר מכן מצאו עבודה בבית חרושת לביסקוויטים ושם גם עבדו עוד שלוש שנים. 

בגיל 18 הכירה את סבא שלי, סבא אלי. גם סבא יליד הארץ, ולהם נולדו ארבע בנות. היא נאלצה לעבוד כל חייה. סבא וסבתא עבדו קשה כדי להתפרנס ולחיות בכבוד. בהמשך סבא חלה וקיבל אירוע מוחי קשה מאוד, הוא נפטר בגיל צעיר. את סבא לא הכרתי בכלל, הוא נפטר לפני שאימא ואבא שלי התחתנו.  אני מכירה את סבא רק מתמונות סיפורים וזיכרונות. וסבתא לא הפסיקה לספר עליו, הבנתי שהיתה ביניהם אהבה גדולה, ותמיד הייתה שמחה בבית.

אני זוכרת את סבתא שלי עד לא מזמן, שתמיד היתה עם ספרים רבים ותשבצים לידה. סבתא שלי היתה תולעת ספרים, היה לה ידע נרחב בהמון דברים, תמיד אמרה שאת ההשכלה שלה רכשה עם השנים בקריאה רבה. סבתא עליזה, כמו השם שלה, תמיד עליזה וצוחקת ויודעת להכניס שמחה לחיינו, ואוהבת לשיר ולרקוד.

לצערי מצבה של סבתא שלי הדרדר בשנים האחרונות והיא חלתה באלצהיימר – דימנציה, ולאט לאט היא מאבדת את הזיכרון שלה. קשה ועצוב לי מאוד שזה ככה. היא עדיין שרה שירים ישנים שהיא אוהבת וזוכרת דברים מסויימים מחייה, היא עדיין צוחקת ומדברת בלי הפסקה, היא עדיין יודעת כל מיני דברים, שוכחת לפעמים ומתעצבנת על עצמה שהיא לא זוכרת.

זאת סבתא שלי וסיפור החיים שלה. אני אוהבת אותך סבתא, שרק תהיי בריאה.

הזוית האישית

רוני המתעדת: הייתה לי חוויה נהדרת לעשות את התיעוד על סבתא שלי כי נזכרתי בהמון דברים שהיא סיפרה לי בעבר, ולמדתי גם המון עכשיו מהפעילות בתכנית הקשר הרב דורי, דברים שלא ידעתי לפני כן. מאוד ריגש אותי לכתוב אותם.