מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אילנה סמרי, נולדתי בשנת 1944 בעיר תל אביב, ישראל. ההוריי פנינה ודוד ארז, נולדו בפולין ועלו לארץ. סבתא רבתא שלי, פנינה, עלתה בשנת 1929, סבא רבה שלי, דוד, עלה בעקבותיה באונייה בשנת 1933, מוסתר בארון של רב חובל.

ילדותי

גדלתי ברחוב שפינוזה בתל אביב, אהבתי לטייל ברחובות ולשמוע את ציוצי הציפורים, להורים היו קשרים טובים עם השכנים ועזרנו ונעזרנו בהם לאורך השנים. אחד מהשכנים שלנו היה מתקן ובונה כינורות ויש לנו פסל שהוא בנה עד היום.

כשהייתי בת 9 החליטו הוריי לעבור לקיבוץ אפיקים, במסגרת התנועה "מהעיר אל הכפר" שם חיו קרובי משפחתי הרחוקים. כל משפחתי: הוריי ואורה אחותי הגדולה, שהייתה גדולה ממני ב-4 שנים. מאז שעברנו ועד היום אני חיה באפיקים, כאן נולדו וחונכו שלושת בנותיי, עידן שרון ועמית אמא של רוני (נכדתי).

כילדה אהבתי מאוד ספורט בעיקר שחיה ופעילות מים, שחיתי במסגרת הפועל אפיקים והשתתפתי בתחרויות ארציות כולל אליפויות הארץ. באחת מאליפויות הארץ הייתי שותפה למקום ראשון לשחיית 4*100 חזה.

תקופת בית הספר

באפיקים היה בית ספר יסודי אשר שם למדתי שמונה שנות לימוד אחר כך עברנו לבית ספר תיכון הניקרא עד היום "בית ירח". בכיתה י"ב עברתי ללמוד בבית ברל לכיתה מקובצת בה למדו בני התנועה הקיבוצית מכל הארץ.

השירות הצבאי

התגייסתי לצבא בשנת 1961, את הטירונות עשיתי בבה"ד 12 שם המשכתי לקורס מ"כיות. אחר כך הדרכתי שני מחזורים של טירוניות. לאחר מכן נשלחתי לווינגיט לקורס המד"סיות (מדריכות ספורט) הראשון של צה"ל. לאחר הקורס הדרכתי כמד"סית במחנה שמונית עד השחרור.

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים הייתי אחראית על כל מגזר המזון באפיקים (אקונומית). קיבוץ אפיקים היה אחד הקיבוצים הגדולים והעשירים בארץ. היו בו כ-1,350 תושבים כ- 800 חברים ולמעלה מ-400 ילדים. הוריי גרו באחד הבתים הקיצוניים עם מבט למזרח ולצפון, ממרפסת ביתם יכולנו לראות את הטנקים עולים במעלה הרי הגולן בכיוון תל קציר ומעל אל-חמה.

רוב הגברים גויסו למלחמה ואנחנו הנשים בעזרת מתנדבים מחו"ל החזקנו את הקיבוץ. אני הייתי היחידה שהיה לה רישיון נהיגה (השוויון פעם לא היה כמו היום) ולכן הייתי "נהג תורן" לכל המשימות למיניהן. למשל להסיע תלמידים, להביא אוכל וכדומה.

אחד מזכרונותיי מתקופה זו הייתה ההתארגנות שלנו, מספר נשים ונערות: אפינו עוגיות לחיילים, שהיו בקרבת מקום. אני כנהגת ביחד עם עוד כמה נשים, נסענו למוצבי צה"ל במדרונות של דרום רמת הגולן להמתיק להם מעט את השהות.

מקצוע ועיסוק

לאחר השחרור מהצבא השתלבתי בעבודות שונות באפיקים, אחת מהן היתה ברפת של הקיבוץ, מאוד אהבתי לעבוד עם הפרות, לחלוב, להאכיל את העגלים ולראות את ההמלטות. עבדתי גם באקונומיה של אפיקים ובשנת 1980 יצאתי ללימודים במדרשת רופין, לאחר הלימודים עבדתי במפעלים של הקיבוץ בתפקידים שונים בניהם רכש וקניינות.

בשנת 1994 הקמתי במסגרת עבודתי במשקי התנועה הקיבצית (התק"מ) את מועדון משקי התק"מ, מועדון צרכנים שמקנה הנחות והטבות לחברי הקיבוצים בארץ, המועדון היה אחד מהמועדונים הראשונים בארץ ומאז ועד היום ממשיך את פעילותו ומקנה הנחות מיוחדות לחברי הקיבוצים. אחרי כמה שנים במשקי התק"ם, חזרתי לעבודות בקיבוץ עצמו, בניהם הייתי מנהלת כספים ואחראית על כל פעילות הפנסיה. יצאתי לגמלאות בגיל 73.

תחביבים

לאורך כל השנים אני מקפידה לעסוק בפעילות ספורט, פלדנקרייז כושר ושחייה, עד היום אני שוחה כל הקיץ, כל יום בבריכת השחייה האולמיפית של קיבוץ אפיקים.

חפץ שעובר במשפחה

הוריי צולמו ברחובות עיר אירופאית, התמונה צולמה בשחור לבן, מוסגרה, הוצגה בביתה של אחותי אשר גרה בטורונטו רוב חייה, ובשנים האחרונות לאחר שנפטרה התמונה תלויה בביתי עם אותה מסגרת מיוחדת. חוץ מזה תכשיטיה היפים של אמי בשימושי עד היום, היו לה את הידיים והציפורניים הכי יפות ומטופחות שהכרתי.

הזוית האישית

הנכדה רוני: היה לי מאוד מאוד מעניין לשמוע את הסיפורים שסבתא שלי סיפרה לי. והיה בעיקר כיף להיות איתה.

סבתא אילנה במסר לדור הצעיר: אבא שלי דו היה איש של נתינה ואהבה אין סופית, הוא לימד אותי לאהוב ולתת עוד בחייו, לפי מה שהבנות אומרות ירשתי את זה ממנו ואני ממשיכה להעניק באהבה כל יום ויום. לכן, העניקו אהבה ונתינה אינסופית לסובבים אתכם כל הזמן.