מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקה גרבלסקי, ואני החלטתי לתעד במסגרת תוכנית הקשר הרב-דורי את סבתא שלי שושנה פטר (שושי).

סבתי נולדה בישראל בבית-החולים מאיר בכפר-סבא בתאריך 22.12.1955. היא הבת השנייה מבין ארבעה אחים ואחיות. שם המשפחה שלה לפני הנישואים היה יוסף. שמה הפרטי, שושנה, הוא על שם סבתו של אביה. ההורים של סבתא שלי נולדו בעיראק, בעיר חילה (אל-חלה, בערבית: الحلة). סבא רבא שלי, יוסף ז"ל, נולד בשנת 1923 וסבתא רבתא, עליזה ז"ל, נולדה בשנת 1929. שניהם למדו בבית הספר היהודי "צלאח ששון דניאל".

לאחר שאביה של סבתי סיים את התיכון , הוא למד באוניברסיטה ראיית-חשבון בעיר בגדאד, ולאחר סיום לימודיו הוא עבד אצל האנגלים כמנהל חשבונות בכיר.

הם עלו ארצה בשנת 1951 במבצע "עזרא ונחמיה". מבצע זה התאפשר כתוצאה מחוק ויתור הנתינות, שאותו הוציאה ממשלת עיראק במרץ 1950, ולפיו הותרה יציאתו של כל יהודי מעיראק בתנאי שיוותר על אזרחותו העיראקית ויעביר את כל רכושו לממשלה העיראקית. אכן, הוריה של סבתי נאלצו לוותר על אזרחותם ועל כל רכושם, אך הם לא הצטערו על כך כי הדבר החשוב ביותר היה לעלות לארץ ישראל.

כשהם הגיעו לארץ הם מאוד התרגשו, סוף כל סוף הם הגיעו לארץ הקודש. הם נפגשו עם שאר בני המשפחה שעלו לפניהם והתיישבו יחד אתם במעברה ליד כפר-סבא.

בשנת 1954 הם התחתנו ועברו להתגורר בשכונת "חבצלת השרון", שם עברו על סבתי שנותיה הראשונות. כשהייתה בת 5, עברו הוריה לגור בנתניה, ברחוב בארי. בבית הם דיברו בנוסף לשפה העברית, גם ערבית עיראקית.

הילדות

לסבתי הייתה ילדות מאוד יפה ומהנה. מגיל 6 עד 14 היא למדה בביה"ס היסודי "בארי". היא מאד אהבה ללכת וללמוד בבית הספר. בסיום יום הלימודים היא נפגשה עם כל חבריה מהכיתה והם היו הולכים לסרט או מטיילים בעיר. בתקופה ההיא זה היה מקום הבילוי העיקרי שלהם, לא היו קניונים ומקומות בילוי אחרים כמו היום. היא הייתה חניכה בתנועת הנוער "מכבי צעיר". בימי שלישי בשעות אחר הצהרים הייתה הולכת לפעולה בסניף, בחופשים ובשבתות נסעו לטיולים . סבתי הייתה בחוגים רבים: ריקודי-עם, אומנות, קרמיקה וספורט. היא השתתפה בתחרויות במכון "וינגייט" ופעמים רבות זכתה במקום הראשון.

השירות הצבאי

סבתי למדה בתיכון "משה שרת" בנתניה, ולאחר מכן התגייסה לצה"ל לחיל האוויר, בתפקיד פקידת ראש להק כוח-אדם. היא שירתה בבסיס חיל האוויר בלוד, ומאוד אהבה את השירות כי הרגישה שהיא תורמת למדינה, דבר אשר היה חשוב לה מאד, בעקבות מלחמת יום כיפור אשר התרחשה זמן מועט לפני שהתגייסה. היא מאוד אהבה את האווירה של הצבא ותקופת השירות הצבאי זכורה לה לטובה.

מקצוע ועיסוק

לאחר השחרור, בשנת 1976, למדה הנהלת חשבונות וכשסיימה את לימודיה, בשנת ,1978  החלה לעבוד במשרד רואה חשבון של אביה על מנת לרכוש ניסיון. לאחר מכן, החלה לעבוד במפעלי אביר בנתניה במחלקת הנהלת חשבונות. במהלך עבודתה למדה סבתי בקורס לחשבי שכר וכוח-אדם. בשנת 1988 החלה לעבוד במפעל "מגם", מפעל לייצור צינורות גומי. היא עבדה שם כמנהלת כוח-אדם וחשבת שכר במשך כ-30 שנה. היא זכתה לביקורות טובות מצד העובדים ומהממונים עליה.

היכרות, נישואים והקמת משפחה

סבתי הכירה את סבי, ברוך, בשנת 1980 במסיבת יום הולדת לבן דוד של סבתי, שנערכה בחיפה. כאשר מבטיהם של סבי וסבתי נתקלו אחד בשנייה, מייד נוצר קליק. הם החלו לדבר אחד עם השניה, רקדו ונהנו. בסוף הערב הם החליפו טלפונים וכבר באותו שבוע החלו לצאת. הם יצאו במשך כשנה וחצי, עד שבאחד מימי שבת, בעת שישבו במסעדה ברמת גן, סבי הציע נישואים לסבתי. במשך כל אותו היום, סבי אמר לסבתי שיש לו הפתעה בשבילה, אך היא לא תיארה לעצמה שזו הצעת נישואין. היא מאד התרגשה וכמובן שאמרה מיד "כן". לאחר כחצי שנה, ב-7.9.81 הם התחתנו. החתונה התקיימה באולמי "רון" בנתניה. בחתונה השתתפו אורחים רבים – משפחה וחברים. סבתי לבשה שמלה לבנה שעוצבה במיוחד בשבילה. הם שכרו רכב לערב החתונה וקישטו אותו. לאחר החתונה הם יצאו לירח דבש בטבריה, שם הם נהנו מאד. כשחזרו מירח הדבש, הם פתחו בחייהם החדשים כזוג נשוי ובמהרה הקימו משפחה. נולדו להם שלושה ילדים: הילה, שירן ויוסי.

יציאה לגמלאות והחיים כיום

לפני מספר שנים סבתי יצאה לגמלאות, דבר אשר שימח אותי מאד מאחר שמאז יש לה זמן לטפל בי ובאחיי ולהיות עימנו כל יום לאחר הלימודים. מלבד הטיפול והדאגה לנו, היא מתנדבת בהכנת מזון לחיילים בודדים, דבר אשר מעניק לה תחושת סיפוק רבה. כמו כן, היא נפגשת עם קבוצת סבים וסבתות לפעילויות שונות, צפייה בהצגות, טיולים בארץ ובחו"ל. סבתא שלי היא הכי בעולם, תמיד כשצריך עזרה היא עוזרת ובעיקר אותי היא אוהבת.

הזוית האישית

הנכדה מיקה: היה לי מאוד כיף להשתתף בתוכנית עם סבתא ולתעד את סיפורה. גיליתי עליה הרבה דברים חדשים תודה סבתא, אני אוהבת אותך.