מאגר סיפורי מורשת

שמי משה רנרט  נולדתי בשנת 1952 בכ"ב חשון תש"ב, בבית החולים רמב"ם שבחיפה.

הוריי קראו לי משה על שם אבא של סבתא שלי , כי סבא רבא ביקש מסבתא שיהיה מישהו שקרוי על שמו . שם משפחתי הוא שם מקורי  שמגיע מהתקופה בה גורשו יהודי ספרד . השם במקור הוא שם של עיירה יהודית בדרום ספרד, ולאחר הגירוש עברו היהודים למזרח אירופה .

יש לי רק אח אחד, שמו מנחם והוא צעיר ממני בשלוש וחצי שנים . הוא התחתן שבועיים אחריי ומאז ועד היום אנחנו גרים בשכנות, באותו הרחוב.

אומנם גדלתי בחיפה, אך בשנות ילדותי לא ידעתי עברית, ודיברתי רק יידיש. למדתי ב"חיידר" וידעתי לקרוא כבר בגיל  שלוש .

בילדות גדלתי עם ההורים שלי ועם סבא וסבתא והדוד שלי. גרנו בדירת שלושה חדרים בעיר התחתית שבחיפה. הדירה הייתה שייכת לערבים שברחו מישראל במלחמת העצמאות.  בדירה לא היו שירותים ומקלחת ולכן סבא שלי בנה שירותים ומקלחת.

כדור הסמרטוטים

 מכיוון שהיינו מאוד מאוד מאוד עניים, לא היה לי שום צעצוע .פעם אבא שלי עשה לי כדורגל משאריות בדים. שיחקתי כדורגל בכדור הסמרטוטים שאבא שלי הכין לי, וכיוון שגרנו ברחוב הנכס, ליד חומת נמל חיפה, אז הכדור לפעמים עף מעבר לחומה אל הנמל, והייתי צריך לבקש מהשומר של הנמל להיכנס ולקחת את הכדור. חוץ  מהכדור לא היו לי צעצועים לכן לקחתי סיר וכף מהמטבח, וניגנתי  בזה כמו בתוף.

באופן כללי חשוב לי לשתף את נכדיי היקרים בחיים האחרים מהיום, החיים שאנחנו חיינו בהם. לא היה לנו כסף לקנות בגדים חדשים, ולכן אמא שלי תיקנה בגדים, כדי שיהיה לנו מה ללבוש, אפילו גרביים היא הייתה מתקנת. כשהייתי ילד היו מקבלים מזון לפי תלושים והיו ימים שלא אכלנו כי לא היה אוכל.

אמא שלי הייתה שרה לי ביידיש שירי ערש לפני שהייתי נרדם. "שלוו שלין גלה שלווו" שפירושו –  תישן ילדי תישן.

אחר לימודי התגייסתי לצבא כרופא קרבי,  והשתתפתי בארבע מלחמות. במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ההתשה, ובשתי מלחמות לבנון. במלחמת יום הכיפורים, אני זוכר שהערבים היו בטוחים שהם מגרשים אותנו מפה, ואני זוכר את הערבים מחוץ לבתים, וכל אחד הצביע אל דירה אחרת שהוא ייקח כשהיהודים יברחו.

כשהשתחררתי, עבודתי הראשונה הייתה בסבלות. הייתי  סבל בנמל חיפה, בהמשך נעשיתי רופא ואני עוסק בכך עד היום .את המקצוע רכשתי באוניברסיטה העברית בירושלים ואני רופא כבר ארבעים ושש שנים.

הזווית האישית

סבא משה: תודה על הזכות להשתתף בפרויקט ולשהות עם נכדיי בזמן איכות.

נחשון וערבה: תודה לסבא שהקדיש מזמנו לטובת שנינו.