מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל סירוטה, ואני בחרתי השנה במסגרת תוכנית הקשר הרב-דורי לתעד את סבי, בוריס סירוטה. שם זה ניתן לסבי לזכר סבא שלו שגם לו קראו בוריס אשר נפטר לפני שנולד.

סבי נולד ב-1947 באוזבקיסטן, בעיר טשקנט. לאימו ליובוב נרינסקי ולאביו, לייב סירוטה שנולדו באוקראינה.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1990 עלו סבא שלי (שהיה אז בן 43 כשעלה), משפחתו (סבתא שלי, אבא שלי ואחיו), המשפחה של סבתא שלי (אחיה עם המשפחה שלו ואביה). הם תכננו לעלות לאמריקה אבל היה עיכוב בקבלת אישורי כניסה. באותו הזמן הם קיבלו אישור להגיע לישראל, אז החליטו לעלות לישראל.

ההגעה לישראל הייתה קשה. היו צריכים קודם לטוס מטשקנט למוסקבה, טיסה של 3 שעות, להישאר במוסקבה מספר ימים, ואז ממוסקבה טיסה לוורשה, גם שם היה צריך להישאר למשך יומיים בשדה תעופה, ורק אז טיסה ישירה לישראל.

כשהגיעו ארצה התגוררו בעיר נתניה בדירה שכורה.3 משפחות בתוך דירה של 4 חדרים. 8 נפשות, למשך שנה.

ההיכרות עם סבתא, נישואים והקמת משפחה

זה קרה בטשקנט. בזמנו ליהודים עשו שידוכים על מנת שיכירו לשמור על הקהילה. היה חשוב מאוד לשמור על המשכיות של יהדות.

דודה של סבא שלי הייתה תופרת, ואחת הלקוחות שלה שהייתה קרובת המשפחה של סבתא שלי ליובוב, מסרה את מספר הטלפון של סבתא שלי לדודה של בוריס, סבא שלי, כדי שהם יכירו.

סבא שלי, שהיה אז בן 23, מיד התקשר לליובוב, והיא מצידה הייתה מאוד מופתעת – איך השיג את המספר שלה. כנראה לא אמרו על זה לפני.

סבא שלי הציע לה להיפגש והבטיח לגלות לה איך קיבל את המספר שלה. הם קבעו שהוא יהיה עם עיתון מגולגל כמעין משקפת – כך היא תוכל לזהות אותו.

הם נפגשו והלכו לטייל, הוא לא אמר לה מי נתן לו את המספר שלה כי חשש שלא תרצה לצאת איתו יותר. הם המשיכו לצאת לדייטים ועם הזמן נהיו זוג.

לפי סיפוריה של סבתא, בוריס גילה הרבה אמפתיה כלפיה וכלפי אחיה הקטן שגר איתה לאחר מותה של אימה. אביה של סבתא שלי היה עסוק בחיפושיו אחר בת זוג חדשה, וליובוב לקחה על עצמה את תפקיד הטיפול באחיה הקטן, שהיה אז רק בן 9. היא מאוד חששה שזה יכול להפריע לה למצוא חתן.

סבתא מספרת שבבניין שלהם לאחד הדיירים הייתה כלבה שנבחה על כל אורח זר שנכנס לבניין. אך כשסבא שלי נכנס אליהם לבניין הכלבה קיבלה אותו בחמימות, ובשביל סבתא זה היה אחד הסימנים שכנראה מדובר בבן אדם הנכון.

לסבתא שלי לא היה מספיק כסף אפילו לקנות מגפיים חדשים, ובימי הגשם הרגליים שלה נרטבו. סבא ששם לב לזה, קנה לה מגפיים חדשים כמתנה ראשונה. גם זה מאוד ריגש אותה.

לאחר שלושה חודשים הם החליטו להתחתן. את החתונה הם חגגו בחצר של סבא שלי. החתונה התקיימה ביום 6.03.1971 ובה נכחו כ- 50 איש. אחרי החתונה הוא עבר לגור בביתה שבו היא התגוררה עם אחיה הקטן.

כשליובוב הייתה בת 21  וסבא שלי היה בן 24 נולד להם הבן הבכור מיכאל, זה קרה בתאריך 25/11/1971. לאחר הולדת מיכאל, סבתא וסבא שלי מאוד רצו שתיוולד להם בת. הם אפילו פנו למישהי שמתמחה בזה שתייעץ. אך לבסוף, לאחר 7 שנים כשליובוב הייתה בת 28  וסבא שלי בן 31, ילדה ליובוב את ואדים, אבא שלי, בתאריך 24/7/1978.

סבתא מספרת שהיא בכוונה תיכננה הפרש של 7 שנים בין הילדים, כדי כשמיכאל יעלה לכיתה א', כך היא תוכל להיות בחופשת לידה (חופשת לידה של שנה) ולעזור לו בהסתגלות לבית הספר.

הולדת נכדים

הנכדה הראשונה היא ביתו של מיכאל ואישתו סוטפיה, ליאת-זהר, שנולדה בתאריך 15/4/2002.

לאחר שנה וחצי נולד הנכד השני, גיא אחיה של ליאת בתאריך 6/11/2003.

לאחר שנתיים נולדה נכדה נוספת, ליאה-פני, ביתם של אבי, ואדים, ואימי, סטלה, בתאריך 18/11/2005.

לאחר 4 שנים נולדתי אני, דניאל בתאריך 24/7/2010.

ב-10/07/2011, נולד הבן השלישי של מיכאל, לאור. לאחר 10 שנים ב-21/10/2020, ביום ההולדת של סבא שלי בוריס אחי הקטן אלון.

אירועים מיוחדים שהמשפחה חוגגת יחד

במשפחתנו נוהגים לחגוג את חג הנובי גוד. כל שנה בתאריך 31/12 נוהגים לארח או להתארח עם המשפחה או החברים לשולחן חגיגי עם הרבה מאכלים מיוחדים כגון: אוליביה, פלוב שאבא שלי מכין, סלט פוד שובי, חולודיץ ועוד.

אוליביה הוא סלט המכיל בתוכו תפוח אדמה מבושל, גזר מבושל, אפונה, מלפפון חמוץ, נקניק, ביצה וכמובן מיונז.

פלוב הוא תבשיל של אורז ובשר, תבלינים וקצת ירקות בבישול ארוך במיוחד. זה נחשב ליותר מאכל קווקזי-אוזבקי.

סלט פד שובי הוא סלט שכבות המכיל בתוכו דג מלוח, ביצה, תפוח אדמה, בצל וסלק.

כולם מתלבשים חגיגי, מקשטים עץ אשוח, רוקדים ושרים מסביב לעץ ועושים שמח.

בחצות נהוג שהמבוגרים עושים לחיים והילדים מבקשים משאלה. אחרי זה ממשיכים לאכול ולחגוג. יום לאחר מכן "דד מרוז" מביא לילדים מתנות והמתנות מונחות מתחת לעץ אשוח.

הילדים גם נוהגים להתחפש בחג הזה. זה מעין שילוב של חג פורים, ראש השנה, חנוכה של חגים שאנו מכירים.

לחג הזה אין שום קשר לשום דת. כך היה נהוג בברית המועצות, לקבל שנה אזרחית חדשה, וכך אנו נוהגים לעשות זאת אצלינו.

בברית המועצות אז היה איסור על כל דת, בגלל המשטר הקומוניסטי. משטר שבו כולם שווים. עניין של דתות לא הודגש בכלל.

יציאה לגמלאות וחוויות היום-יום

סבא בוריס היה עובד בבית כנסת כאיש אחזקה מאז שעלה לארץ. בנוסף, גם כשאנשים מהבית כנסת היו מבקשים ממנו עבודות בית למיניהם, הוא גם עשה את זה בתשלום סימלי.

לאחר תקופה ארוכה שעבד שם, בהגיעו לגיל 73, כשכבר היה לו קשה לסחוב בבית כנסת דברים כבדים ולעלות לגגות בבית כנסת, הוא החליט שהגיע הזמן לפרוש לפנסיה.

כמה חודשים אחרי הפרישה נולד ביום ההולדת של סבא, נכדו אלון. מאז סבא שלי נהיה הבייביסיטר שלו והוא מטפל בו עד היום (שאח שלי כבר בן שנתיים וחצי).

בהתחלה הוא בא לעזור לאימי כשהיתה בחופשת לידה. לקח אותו לטייל בעגלה. כאשר אימי חזרה לעבודה ואלון נכנס לגן, הוא לוקח אותו מהגן כל יום בשעה 16:00, הולך לטייל בגינה, חוזר איתו הביתה, משחק איתו, מאכיל אותו עד שאחד מההורים חוזר מעבודה. גם כאשר אלון חולה ונשאר בבית, סבא בוריס בא להיות איתו. הכי חשוב שהוא עושה זאת ברצון  רב, באהבה ובשמחה רבה עד היום.

סיפורו של חפץ שעבר מדור לדור

סבתא של סבא שלי קנתה לאמא של סבא של סט מעוצב של קנקן, שתי כוסות וקערה בצבע אדום ושקוף עם נוצות וציורים יפים. הסט עבר מסבתא של סבי, לאימו ואז עבר לסבא שלי.

הסט הזה אצל סבי 48 שנה. הוא וסבתא שלי מאוד שומרים על הסט, כי זה המזכרת שיש לו מאימו ומסבתו, הם לקחו את הסט מטשקנט לישראל וממשיכים לשמור עליו היטב.

הזוית האישית

למדתי המון על חווית סבי בילדות במסגרת ההשתתפות בתוכנית הקשר הרב-דורי והתיעוד. סבא נהנה לספר לי את סיפורו ואני נהנתי להקשיב לסיפורו המעניין.