מאגר סיפורי מורשת

שמי דביר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מראיין את סבתי מצד אמי, סבתא אדית מירטה. אדית מירטה, אתי מרים, נולדה בשנת 1952 בבואנוס איירס, בארגנטינה ב- 16 לינואר. סבתא שלי מספרת שביום לידתה היה כל כך חם (לא היה אז מזגן), שהיו צריכים לשים על מצחה של סבתא רבתא שלי שקית עם קרח כדי להרגיע את החום. בזמן ההוא היה נהוג ללדת בביתו של הרופא ,שהיה גם מיילד.

ילדות

סבא רבא שלי עבד בתור נגר, החנות שלו הייתה מתחת לביתו. הוא חזר הביתה לאכול עם כל המשפחה, נח צהריים וחזר לעבודה. היה לו קשה במיוחד עם בתו (סבתא שלי). הוא לימד אותה הרבה דברים, במיוחד איך לתקן דברים שזה מה שסבא רבא שלי אהב לעשות.

סבתי אהבה לשחק עם אחיה חורחה במשחקי בנים: בגולות וכדורגל. כמו כן ,הם הכינו ביחד עפיפונים עם קרשים ונייר משי צבעוני. הם היו מקפידים להכין זנב מיוחד, מקושט בסרטים ופפיונים. בזמן ההוא לא היה דבק מוכן אלא הכינו דבק מקמח ומים.

לימודים

סבתא למדה בבוקר בבית הספר הממלכתי, ואחר הצהרים בבית הספר היהודי, שם למדה תורה ויידיש. בבית הספר הממלכתי היא הייתה צריכה ללבוש חלוק לבן מכופתר ולהגיע עם שיער אסוף. היא מספרת, שמנהלת בית הספר הייתה נכנסת לכל כיתה, והייתה בודקת עם הבנות אם היו עומדות בכללים ובמידה שלא, הילדה נשלחת  הביתה.

יום הולדת שמח

ליום ההולדת העשירי של סבתא, סבא רבא קנה לה אופניים שעלו הרבה כסף. סבתי שמרה על האופניים עד הולדת בתה השלישית (דודה לולי) ואז החליפה לאופניים חדשים.

לימודים גבוהים

סבתי אדית למדה הוראה ופסיכולוגיה אחרי סיום התיכון.

נישואין

בגיל שמונה עשרה סבתי הכירה את סבי, הם הכירו דרך חבר משותף. לאחר שנתיים של היכרות , בגיל עשרים, הם התחתנו. לאחר שנתיים נולדה אמי.

סבתא אדית השקיעה רבות בגידול ילדיה, היא הייתה מאוד סבלנית. אהבה לצייר, לרקוד וכן לעזור בשיעורי בית. בימי הולדת הייתה משקיעה מאוד.

חזרה בתשובה

סבתי ומשפחתה חזרו בתשובה כשאמי הייתה בת אחת עשרה. ההתחלה הייתה קשה. החברים הקרובים הסתכלו עליהם בצורה משונה, מרגע שסבי החל לחבוש כיפה, ואחרי שהעבירו את אמי ואחיה לבית ספר דתי.

המשפחה המורחבת (שלא הייתה דתית) חשבה שדבר כזה יגרום לפילוג, משום שהם היו חוגגים את כל החגים היהודיים בבית סבתא רבתא. סבי וסבתי כבר לא נסעו בשבת אבל סבתא רבתא החליטה להזמין אליה את כל המשפחה, כדי שהם ימשיכו להיפגש בסוכות, פסח וראש השנה. העבודה הייתה רבה, כי כל המשפחה המורחבת, שלא שמרה על מצוות, הגיעה לחגים. בבית סבא וסבתא הם יכלו להרגיש שמחת מצווה אמתית, ולשמוע מפי סבא דבר תורה.

סבא וסבתא עלו לארץ בשנת 2001, שנה אחרי שעלו הוריי. הם גרים בפסגת זאב.

סבתי עבדה כפסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי בירושלים וגם היום ,כפנסיונרית, היא עובדת כפסיכולוגית.

תחביבים

תחביביה של סבתי: היא אוהבת לצייר, לפסל, לטייל בחוף הים. עם הנכדים היא אוהבת לבנות ארמונות חול.

היום

סבתא עוסקת היום בתור מעין אימא, היא עם הילדים, עם הנכדים. היא מאוד אוהבת לבקר את הנכדים. לסבתא יש נכדים בארגנטינה, במודיעין, בשלוחות, בירושלים ובעופרה.

הזוית האישית

דביר הנכד המתעד: אהבתי לשמוע על קורות חייה של סבתא אדית. יש לנו דברים משותפים שאנחנו אוהבים לעשות. בראיון ובתכנית למדתי על עברה וזה יצר קשר מיוחד. אני יותר מדבר איתה כעת.