מאגר סיפורי מורשת

אני ילנה טימוחין, נולדתי ב1964 באוקראינה.

גדלתי במושב באוקראינה ליעד העיר קונסטנטינובקה, גדלתי עם בני הדודים שלי, שבאו לבקר אותי מידי פעם. שיחקנו וטיילנו ביחד. סבא שלי היה מספר לנו אגדות ומלמד אותנו לצייר ויחד עם זה לימד אותנו כפל.

כשעליתי לכיתה א' כבר ידעתי כפל למרות שלא הלכתי לגן,

גרנו בבית פרטי, שהיה עשוי מאבן. בבית היה שלושה חדרים, וגרנו בו ארבעה אנשים: אני אמא סבתא וסבא. ברחוב שלנו היה רק בתים פרטיים.

בילדותי אהבתי לשחק בבובות שאמא שלי הייתה תופרת מבד, וממלאה בצמר גפן, לזכר הילדות שלה. כשהיא הייתה קטנה פרצה מלחמת העולם השניה, ולא היה צעצועים בכלל, אמא שלה הייתה תופרת לה גם כאלה צעצועים. הבובות לא נשמרו עד היום, הן נשמרו רק בזיכרון שלי.

האירוע הכי שמח שהיה לי היה כשעברנו לגור בבית משלנו והוא היה גדול יפה ומרווח. האירוע הכי עצוב וכואב היה כשאמא שלי נפטרה, כשהייתי כמעט בת שלוש עשרה. עם הכאב הזה אני חייה עד היום כי אין איש יותר יקר מאימא.

בתקופתי לא היו שמות של בתי ספר, אז לבתי הספר היה מספרים ואני למדתי בבית הספר מספר 9. הייתה לנו מורה למתמטיקה שגם הייתה המחנכת של הכיתה, וכשאימא שלי נפטרה היה הייתה לי כמו אמא. היא הייתה דואגת לי עוזרת לי מאוד, ואני בקשר איתה עד היום.

לא היה לנו תיכון היה לנו בית ספר יחיד, אני למדתי שמונה שנים בבית הספר, ולאחר מכן למדתי עוד ארבע שנים במכללה.

בתום לימודי במכללה, עברתי לגור בקרץ' שם הכרתי את בעלי, ולאחר שהתחתנו נולדו לנו שתי בנות.

בשנת 1997 עלינו ארצה למקום שבו אנחנו גרים עד היום בשמחה וכיף, ובשנת 2010 נולדה לנו הנכדה הגדולה והיחידה, הילדות שלנו גרות לידינו ומבקרות אותנו לעיתים קרובות לשמחתנו.

אני והנכדה שלי מאוד אהבנו את פרויקט הקשר הרב דורי היה מאוד כיף וחשוב לדורות, כי זה מחזק את הקשר הרב דורי.

הזווית האישית

ילנה: אני והנכדה שלי מאוד אהבנו את פרויקט "הקשר הרב דורי". היה מאוד כיף וחשוב לשני הדורות, כי זה מחזק את הקשר הרב דורי. התוכנית הזאת מאוד חשובה, בגלל שצריך לשמור על הקשר בני הנכדים הסבים והסבתות.