מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי מלאכי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתי רותי גרוסמן.

רקע משפחתי

ההורים של סבתא שלי נקראים שרה ודן פסקר. אבא של סבתא שלי עבד בחברת בזק. בנוסף, הוא היה מתנדב בהרבה עמותות ותמיד עזר לזולת. התחביב שלו היה ללמד ולהכין ילדים לטקס הבר מצווה שלהם וכך הוא לימד גם את האחים של סבתא שלי.

סבתא שלי נולדה בתל אביב בשנת 1961 בת שלישית בן ארבעה אחים. כשהייתה בת שש, המשפחה שלה עברה לגור בגבעתיים וזה קרה בתקופת מלחמת ששת הימים. עד גיל 21 סבתא שלי חייה עם ההורים שלה בבית. סבתא שלי למדה בתיכון בית צעירות מזרחי בתל אביב.

סבתא שלי היא דור שביעי בארץ. משפחתה של סבתא שלי, כולם צברים. בתקופה מסוימת, הם הוציאו ספר שורשים של המשפחה ובאותו ספר הילדים של סבתא, רשומים שם כדור שמיני בארץ. לסבתא וסבא שלי יש חמישה ילדים הבכורה זאת דודה שלי מירי,  אחריה זאת אימא שלי ואחריה זה דוד שלי גיא ואז יש את רעות ובת-אל שהן תאומות.

סבתא שלי ומשפחתה הם  מצאצאי הרבי מליובאוויטש.

מאורעות תרפ"ט

סבתא שלי סיפרה לי את סיפור של משפחתה, את סיפורם של סבא וסבתא שלה, שחוו את מאורעות תרפ"ט, בם היו פרעות אלימות ומעשי טרור מצד ערביי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, באוגוסט 1929. במאורעות נרצחו 133 יהודים ו־339 נפצעו, ויישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל ננטשו ונחרבו. גם מפחתה של סבתא נפגעה במאורעות אלו. שם הרגו את רוב המשפחה שחייה בבית ונותר מהם רק ניצול אחד, שהצליחו להחביא אותו מתחת למיטה. הוא האחרון שניצל ונותר ללא משפחה ולכן אבא של אבא של סבתא שלי אימץ  אותו כבן וכאח וקראו לו אליעזר דן.

בכל שנה מתקיים טקס בחברון של מאורעות תרפ"ט, אליעזר דן נוכח שם ובכל שנה הוא מספר את סיפור חייו כניצול המאורעות.

בתום לימודיה, סבתא שלי התגייסה לצבא ושירתה בחייל הנח"ל, במשך שלוש שנים. במסגרת השירות הצבאי, הסתובבה בשלושה קיבוצים: סעד, טירת צבי ומגדל עוז. במסגרת זו גם פגשה את סבא מנחם. סבא מנחם היה אז המפקד של סבתא ומשם התחיל הרומן. הם התחתנו בזמן שהתפרצה מלחמת שלום הגליל. סבא היה אז  מגוייס לצבא ושיחרורו אותו שלושה ימים לפני החתונה שהתקיימה בקיבוץ ראש צורים – שם הם גרו כשנה.

 סבי וסבתי ביום נישואיהם בקיבוץ צורים

סבתא סיפרה לי שתקופת השירות הצבאי שלה בנח"ל, הייתה חוויה בלתי נשכחת ומאתגרת בשבילה ובמיוחד שם הכירה את סבא.

אני הנכד הבכור של סבתא שלי וגם במשפחה המצומצמת ולכן זכיתי להכי הרבה תשומת לב מהמשפחה, עד שהגיעו עוד שישה נכדים. אנחנו הנכדים כדבריה: "הם כל החיים של סבתא וסבא שלנו, הם מפיצים לנו אור ושמחה".

אנחנו משפחה מאוד מאוחדת ומלוכדת ואנו נפגשים כמעט כל שישי או שבת, בחגים, באירועים ובטיולים. זכור לי טיול אחד מיוחד, שסבא וסבתא אירגנו וטסנו 16 איש, שזה כל המשפחה שלי ליוון וזה היה טיול כיף.

סבתא עובדת עם סבא שלי במשרד להנהלת חשבונות כבר 21 שנים. הם ביחד, בכיף והם הפכו את המשרד הזה לעסק משפחתי, שגם הדודות ואימא שלי עובדים שם ביחד.

בבית של סבתי ישנם פמוטים של שבת שעברו מדור לדור במשפחה.

המסורת המשפחתית שלנו היא שסבא וסבתא שלי גדלו בבית דתי. במהלך השנים הם עזבו את הדת, אבל המשכנו לשמור את המסורת ויש לנו את הזיקה,  שזה אומר שבכל ערב שישי אנחנו מקדשים על היין, הדלקת נרות. בחגים אנו מקפידים ללכת לבית כנסת, בניית סוכה ושומרים גם הפרדה בין בשר וחלב. גם הילדים של סבתא שלי ממשיכים לשמור את המנהגים ואת המסורת.

משפחתנו המורחבת

הזוית האישית

איתי: אני מאוד נהניתי לעשות את העבודה ולשמוע את סבתא שלי מספרת לי על הרקע המשפחתי שלה. היא מאוד נהנתה להתראיין והיא אוהבת אותי מאוד.

סבתא רות: נהניתי להתראיין ולספר את הסיפור שלי לאיתי ואני מאוד אוהבת אותו.