מאגר סיפורי מורשת

אני אוריה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ראיינתי את סבא שלי והוא סיפר לי על  סבא שלו – סבא אריה.

סבא מספר: "סבי נולד בעיירה סוקולוב שברוסיה, חיו שם יהודים וגם גויים, אבא שלו ניהל חנות למשקאות חריפים. אחר כך סגרו את החנות אז אימא שלו ניהלה מסעדה, פעם בשבוע היו באים סוחרים למכור את סחורתם והם היו אוכלים במסעדה זו. לסבא אריה ומשפחתו לא הייתה פרנסה טובה, אביו קיבל הצעה להיות רב, בעיר בה נהיה רב היו בתי-כנסת שונים, והוא היה הרב של בית כנסת של קהילת נפחים.

סבא אריה היה חרוץ מאוד, אנשי בית הכנסת מאוד חיבבו אותו, אחד מהם הציע ללמד את סבא שלי את המקצוע. זה היה בתחילת תקופת הקומוניזם -היו הרבה הפגנות ומאבקים, הוא גדל בתקופה זו ונמאס לו כבר מזה, הם היו תחת השלטון הרוסי שדרש מהקהילה היהודית להגיש קבוצה מסוימת לצבא. הם היו שלושה אחים והאח האמצעי ברח, כי לא רצה להיות בצבא. גם סבא שלי לא רצה להיות בצבא, מפני שהתנאים בצבא הרוסי היו קשים מאוד. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, משפחתו התנגדה ולאחר שכנועים הסכימה. הוא חסך כסף, היה לו כ- 600 רובל. אבא שלו אמר לו שכדאי לו להחביא את הכסף בשני מקומות כי הוא יעבור דרך ארוכה וכדאי לו להיזהר ולשמור טוב על הכסף. סבא שלי פגש איש שאמר לו שלא כדאי לעלות לארץ ישראל, הוא אמר גם שבישראל מציקים ליהודים, ושאם הוא יישאר כאן בווינה הוא ישלם לו כמו שצריך.

סבא שלי החליט לעלות לארץ ישראל בכל מקרה. בתשעה באב בבוקר עלה לרכבת, באותו היום שעלה על הרכבת היה רצח של איזה נסיך ובגלל זה החליטו לפתוח במלחמה – מלחמת העולם הראשונה, בדיוק ביום הזה הוא עלה על האונייה והאונייה הפליגה, זה לקח כמה שבועות, בינתיים התפתחה המלחמה. לבסוף הם הגיעו לנמל יפו ובגלל שהטורקים היו עסוקים במלחמה, הם הצליחו להיכנס לארץ לכמה חודשים. הציעו לו ללכת לחדרה אבל הוא לא רצה ונשאר, אחר כך התברר שמזל שלא הלך לשם כי הייתה שם את מחלת הקדחת. בינתיים הטורקים שמו אותם על אוניות ושלחו אותם למצרים. סבא שלי לא רצה לגור במצרים, הוא רצה לגור בארץ ישראל, וגם במצרים לא היו לו חברים ומשפחה שהיה יכול להיות אצלם. אחרי כמה זמן הודיעו לו שיש אונייה ממצרים לאנגליה ואז הוא נזכר שהאח האמצעי גר שם והוא נסע אליו.

כשהוא עלה על האונייה הוא שם חצי מהכסף שלו בתוך החולצה וחצי בתוך הנעלים שלו – הוא לא הוריד את הנעליים שלו. היו שודדים על האונייה ובאמת באותו הלילה באו השודדים וגנבו ממנו כסף מהנעליים אבל מהחולצה לא! סבא שלי, לאחר שהגיע לאנגליה, רצה לחזור לעיר ההולדת שלו למרות המלחמה, וכמה אנשים שפגש שכנעו אותו לנסוע איתם לאמריקה – היו לו שם בני דודים. האונייה הגיעה לניו-יורק, והוא ניסה לחפש עבודה בעיר הגדולה. הוא חיפש עבודה בתור פועל מתכת, העבודה הייתה מבוקשת, אבל לא קיבלו אותו בגלל שלא הסכים לעבוד בשבת. בסוף קיבלו אותו והוא בכל שבת המציא תירוץ אחר, למשל שהוא חולה… הוא הציע שיעבוד חמישה ימים בשבוע ויותר שעות ביום וכך בשבת יהיה להם יום חופשי – ולא הסכימו לו… הוא פגש עוד כמה אנשים שעובדים במקצוע זה והציע להם לפתוח מפעל מתכת שיעסיק עובדים חמישה ימים בשבוע (על פי החוק היה אסור לעבוד ביום ראשון). האנשים התלהבו מהרעיון ובעיקר היהודים, והם התפרנסו יפה. בזכות סבא אריה עוד ועוד מפעלים ראו שזה אפשרי והתחילו לעבוד חמישה ימים בשבוע וכך גם יהודים שומרי מצוות יכלו להתפרנס! ועד היום אמריקה עובדת חמישה ימים בשבוע! בהמשך סבא אריה החליט שהוא רוצה להיות קבלן בניינים והעסיק הרבה עובדים אחרים, בין המבנים שבנה היה המבנה שליד פסל החירות.

סבא אריה הכיר בניו יורק משפחה אחת, לאחר זמן הוא חזר לבקר את המשפחה הזאת ושם הכיר את הבת שלהם – חיה והם התחתנו. נולדו להם שני בנים וביניהם סבא מקס – אבא שלי. בינתיים עברו הרבה שנים ופרצה מלחמת העולם השנייה, בסוף תקפו את ארצות הברית והיא הצטרפה למלחמה נגד היפנים. סבא שלי הלך להילחם עם אמריקה. אחרי המלחמה היו זקוקים בארץ ישראל לנשק, סבא אריה אסף נשק מכל מיני אנשים מארצות הברית שהשתתפו במלחמה, הם הביאו את הנשק בהתחלה למחסן ליד הבית, אבל אז שכנים דיווחו על כך למשטרה, אך עד שהמשטרה הגיעה הספיקו להעלים את זה. סבא אריה עלה לארץ ישראל עם קבוצה של אנשים והאנגלים לא עצרו אותם.

לאחר שמלחמת העצמאות נגמרה חזר לארצות הברית, כשהגיע לגיל 65 החליט שצריך לעלות לארץ ישראל, הילדים שלו הקימו כבר משפחה. אשתו של סבא אריה נפטרה עשר שנים לפניו, סבא אריה נפטר בגיל 92.

הזוית האישית

אוריה: למדתי הרבה על המשפחה שלי, שמעתי סיפורים שלא הכרתי ויש לי מידע חדש על השורשים שלי בזכות ההשתתפות בתכנית.