מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפתח תקווה, בשנת 1950, אני חלק ממשפחה ניצולת שואה. הוריי, אמי טובה ואבא נפתלי נולדו בהונגריה. אמי עברה בשואה  את מחנה אוושויץ ואבי היה במחנה עבודה בשם מטהאוזן. הגיעו בשנת 1947 לחיפה ומשם הבריטים גירשו אותם למחנה המעבר בקפריסין.

בשנת 1950 הוריי, עם 3 ילדים (אני הבכור), עברו לפתח תקווה. גרנו בשכונה בלב פרדסים ללא חשמל אבל זו הייתה ילדות טובה. התחנכתי במסגרת הממלכתי דתי בבית הספר לבנים "נצח ישראל". הייתי תלמיד טוב, חברותי ופעיל. התקופה הזו זכורה לי כתקופה טובה ויפה. אהבתי מאוד את התקופה של קטיף תפוזים. החוויה של לקטוף תפוז טרי ישר מהעץ הייתה  מדהימה וטעימה. אהבנו לשחק משחקי ילדות כמו: מחבואים, קפיצה בחבל וכדורגל. היינו מתארחים אצל קרובת משפחה כל שבת מתגבשים ומדברים. ובגלל שיש לי קרובי משפחה ניצולי שואה, היינו מדברים על זה. זה היה מאוד מסקרן.

את חג חנוכה, "חניכה", האחרון חגגתי בפתח תקווה לאור נרות החנוכה, עם סביבונים מעץ ומפלסטיק. כשהיינו קטנים היינו משחקים בפורפרה, שיחקנו בזה כמו עם סביבון. וכמובן שהכנו סופגניות עם ריבה ואבקת סוכר באווירה טובה חמה ומשפחתית.

היו לי נסים בחיים שלי, חג חנוכה הוא חג של ניסים. בשנת 2004 כשהייתי בן 54 עברתי התקף לב והודות לטיפול רפואי מהיר קיבלתי את חיי בחזרה במתנה מהקב"ה.

היה לי עוד נס לאחר מכן, נסעתי בכביש והייתי עייף מאוד ואיבדתי את הריכוז והשליטה על הרכב ונתקעתי בעוצמה במעקה הבטיחות וכתוצאה מכך נזרקתי לנתיב הנגדי וברגע האחרון הצלחתי להשתלט על הרכב ובכך נמנעתי מאסון כבד ברוך ה", וכמובן שברכתי את ברכת הגומל.

היום, נשוי 42 שנה לאורלי אשתי היקרה, שאותה הכרתי בתל אביב. לאחר החתונה עברנו לגור בקרית גת שם גידלנו את שלושת ילדנו המקסימים, ויש לי מהם עשרה נכדים, שיהיו בריאים.

הזוית האישית

מנשה: תכנית הקשר הרב דורי היא חווייה מרגשת, נוסטלגית להיזכר בילדות ובבית הספר, בבית הספר אורט.