מאגר סיפורי מורשת

שמי נאוה גבע, נולדתי בישראל בשנת 1953 ואני סבתא של תמר.

אימי רחל נולדה ב- 1913 בטרנסילבניה. היא עזבה את הוריה, אחיה, אחיותיה, אחייניה וארץ הולדתה בשנת 1935. לאימי היו אחד עשר אחים ואחיות, אשר גדלו בכפר נוצרי, כאשר הם היו המשפחה היהודית היחידה.

בתקופה זו השלטון הבריטי שלט בישראל, ולא הרשה ליהודים להיכנס לארץ ללא אשרות כניסה. שלושה מאחיה עלו לארץ כמה שנים קודם.

אחד מאחיה השיג לאימי אישור  סרטיפיקט מהבריטים לעלות לישראל, זאת בעזרת חברו שביקש את ידה של אימי, על מנת שתזכה באישור המיוחל.

כשהייתי בערך בת עשר, חיטטתי במגרות של הורי, ולהפתעתי הגדולה, גיליתי את תעודת הנישואין של אימי, עם החבר של אחיה. פרצתי בבכי קורע לב ופניתי לאימי בכאב גדול. שאלתי אותה איך אף פעם היא לא ספרה לי, שהיא הייתה כבר נשואה לפני שנישאה לאבי. כמובן שהיא ניחמה אותי וסיפרה לי את הסיפור.

אימי איבדה במלחמת העולם השנייה, את הוריה שני אחים אחות אחיינים גיסים, והמון דודים, דודות בני דודים ובני דודות. שתי דודות שלי, אחיותיה של אימי, היו במחנה הריכוז אושוויץ וניצלו.

אני זוכרת שהחג שאמי הכי אהבה, היה יום העצמאות. חג שסימל בעיניה את ההמשכיות של חיי העם היהודי בארצו.

אבי נולד ב1913,לאימו וארבעת אחיו. אימו ילדה אותו אחרי שהתאלמנה מאביו שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה.

אבי עלה לישראל מסלובקיה פעמיים. בפעם הראשונה בשנת 1936 הוא הבטיח לשלם לרב חובל, של אוניית משא , בתנאי שרב החובל יצליח להוריד אותו בחוף בהצלחה. אך, הרעיון לא צלח ואבי שב לארצו בחזרה עם אותה האוניה.

בשנת 1939 רגע לפני פרוץ המלחמה, אבי הגיע לארץ בספינת מעפילים. המעפילים כולל אבי, הצליחו לרדת בסירות בחסות הלילה בחוף נתניה.

במלחמת העולם השנייה הוא איבד את אימו ושלושה מאחיו ואת שאר בני המשפחה המורחבת.

אני בהודיה על כך שיכולתי להעביר לתמר נכדתי חלק מהמורשת של הורי. הורים שהאמינו בדרכם, וויתרו על היקר להם מכל, לטובת הגשמת אידיאל משמעותי בחייהם.

הזווית האישית

תמר : בעבודתי עם סבתי למדתי הרבה על מלחמות, ועל התמודדות עם קשיים. לדוגמא על עזיבת המשפחות של סבא רבא וסבתא רבתא שלי בגיל צעיר. הניסיון להיכנס לארץ בלי לדעת מה קורה עם המשפחות שלהם, ובלי לדעת את השפה באופן שוטף. אני נהניתי מאוד כי נפגשנו צחקנו ולמדנו המון אחת על השניה. הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי, אושר, בריאות והצלחה בקורסים בהם היא משתתפת, ושניפגש הרבה יותר.

סבתא נאוה:  אני מודה לתמרי נכדתי, על הבילוי המשותף שזכינו בו. אני מאוד נהנית לשהות במחיצת תמרי. הזמן חולף ביעף, בצחוק ובהנאה מרובה. אני בהודיה גדולה שיכולתי להעביר לתמרי חלק מהמורשת של הורי. הורים שהאמינו בדרכם וויתרו על היקר להם מכל לטובת הגשמת אידיאל משמעותי בחייהם. אני מברכת את תמרי ואת כל הדור שלה ושל שאר נכדיי .שלא יידעו עוד מלחמה. שאור של הדדיות אחווה ושלום יישרו בחדרי לבבם. תמרי אני אוהבת אותך ומזמינה אותך, לעוד הרבה מפגשים כאלו מהנים ומשמעותיים.