מאגר סיפורי מורשת

סבתא חנה שמידוב מספרת לנכדתה חיה מושקא זרח על קורות חייה.

שמי חנה (אנה מרי רוזה), נולדתי ברוטרדם, עיר נמל בהולנד, זו העיר השנייה בגודלה במדינה אחרי אמסטרדם הבירה. הנמל בעיר הוא הגדול באירופה, הולנד היא  מדינה יפה, מסודרת ונקייה. נולדתי לאחר מלחמת העולם השנייה להורים ניצולי שואה. הוריי קראו לי בשם: אנה מרי רוזה על שם הנזירה, שהצילה את משפחתי בזמן השואה.

הוריי

להוריי אלכסנדר ויוהנה פרנק, הייתה חנות בגדים: בגדי הריון וביגוד לילדים עד לגיל שלוש (כמו שילב). הם היו אנשים מאוד מופנמים שלא הביעו את רגשותיהם כלפי חוץ, כנראה, בעקבות המלחמה שהם חוו. הם הקפידו על סדר וניקיון, אהבת הזולת וקבלת האחר. מהוריי קיבלתי ערכים רבים: לא לשקר ולהתייחס יפה לזולת. סבי וסבתי נספו במלחמה. ואני מכירה אותם רק מהסיפורים.

אחיי

יוני, בטי, חיים, אני-חנה וצבי. אני הרביעית באחים. למרות, שהייתי כמעט הכי קטנה במשפחה, הייתי אומרת לאחיי מה לעשות.

שנות ילדותי

עד גיל שש גדלתי ברוטרדם שבהולנד. בגיל שש עליתי לארץ עם משפחתי המצומצמת. ברוטרדם גרנו בשכונה יהודית, בית הכנסת היה ממוקם קרוב לביתי. אחד ממקימי בית הכנסת היה אביו של חגי-בעלי. בהולנד לא היינו נפגשים הרבה בעקבות המלחמה. הייתה לנו צרכנייה מול הבית בה היינו עורכים את הקניות. היה לנו בית, שנחשב גדול: עם ארבעה חדרים, הוא היה מאורגן ומסודר עם מטבח מאובזר.

שיחקנו בבית במשחקי קופסא, גולות ומשחקי כדור. התחביב שלי הוא לקרוא, לשמוע מוזיקה קלאסית. קראתי כל מיני ספרים, אהבתי לקרוא על אנשים. לא היו לנו הרבה שעות פנאי, אבל היו לנו חוגים ופגישות עם חברים ולימודים. השתתפתי בחוג פסנתר והייתי חברה במוזיאון המוזיקלי.

היו לי הרבה חברות, היינו נפגשות לעיתים קרובות ומשחקות, ועד היום אנחנו שומרות על החברות. לפעמים, היינו הולכות לסרט ולפעמים שמענו תקליטים בחדר שלי. השתתפתי בטיולים של בית הספר, וגם טסנו לחו"ל – לבקר את בני המשפחה. היו לי בגדים מחו"ל. היו לנו הרבה בגדים יפים, שלא אהבתי, מכיוון, שהייתי שונה מהישראלים. היה חשוב לי תמיד שאהיה מסודרת. המאכל האהוב עליי היה פודינג שוקולד עם קצפת.

הזיכרון שלי, מחוויות הילדות שלי היו ארוחות שישי. היינו סועדים כולם ביחד, ולאחר הארוחה היינו משחקים. אני מתגעגעת לחינוך ולאווירה של הבית.

חגים ומסורת

בראש השנה ערכנו ארוחה משפחתית גדולה, וביום כיפור צמנו. בפסח חגגנו בסעודה, שהשתתפו בה כל יהודי הרחוב ההולנדים, אהבתי את האווירה ובעיקר את ההגדה. הקפדנו על מנהגי הפסח ועל מאכלי החג שעברו מדור לדור. אהבתי מאוד את המאכלים והאווירה של פסח, ובמיוחד אהבתי את ההכנות לחג הפסח. בחג השבועות היינו אוכלים ארוחה חלבית.

לפני כל שבת וחג היינו מתכוננים ומכינים את הבית. בסעודות השבת והחגים היינו שרים הרבה שירים. זה היה תמיד עבורנו זמן של התרוממות וקדושה. הקפדנו לעשות קידוש ולאכול ארוחה חגיגית. אימא שלנו הקפידה בכל יום הולדת לתת לנו סלסלת ממתקים. ועד היום זה עובר במסורת אצלנו מדור לדור במשפחה.

העלייה לארץ

עלינו לארץ כשהייתי בת שש, אימא שלי פחדה שתפרוץ שוב מלחמה. עליתי עם המשפחה: אימא שלי ושני אחיי. יצאנו מהולנד ברכב לצרפת. מצרפת לישראל הפלגנו באונייה ישראלית. האונייה עגנה בנמל חיפה. מחיפה נסענו למושב הדר עם ששוכן בעמק חפר ליד נתניה.

היה לנו בית מרווח. אני זוכרת, שביום הראשון עדיין לא הייתה לנו מקלחת. אבל, כמובן, שאימא שלי לא הסכימה שנלך לישון בלי מקלחת. אז הלכנו להתקלח אצל השכנים. בהתחלה היה לי ממש קשה, לא ידעתי את השפה, ובכלל היה קשה… היינו שונים מכולם במנטליות, זה בביגוד שלנו וגם בנימוסים.

בית הספר

למדתי בישראל בבית ספר "נבטים". למדנו את כל המקצועות. אהבתי במיוחד את המקצועות הריאליים, לא אהבתי ספרות. היו לנו המון הכתבות ומבחנים וקבלנו תעודה. הציון המסכם שלי בתעודה היה בערך 80. בסתר היינו רוקדים ריקודים סלוניים, ובמסגרת בית הספר היינו עושים מסיבות סוף שנה, ריקודי עם וכו'… בטיולי בית הספר יצאנו למצדה ולעוד מקומות בארץ.

הייתה לי מורה קשוחה! היא הייתה כועסת עלינו, כשלא דיברנו בעברית תקנית, אבל בזכותה אני טובה בעברית.

בתיכון למדתי, בתיכון "בן שמן" (בית ספר חקלאי). למדנו את כל המקצועות. גם בתיכון אהבתי את המקצועות הריאליים וחינוך גופני. היו לנו הרבה מבחנים ושיעורי בית. למדתי במגמה ריאלית, בספורט ממש הצלחתי. בבית הספר כינו אותי 'ספורטאית'. תמיד הייתי פעילה מאוד, השתתפתי בתנועת הנוער: 'הנוער העובד'. היינו הולכים לקמפינגים, ישנו באוהלים ועשינו קצת שטויות… קיימנו הרבה מסיבות בלי ידיעת המוסד. יצאנו לטיולים בבאר אורה, להרי הגלבוע ובאזורים שונים בארץ.

אני זוכרת קוריוז מעניין, שיום אחד  הגיע אלינו הביתה חבר לביקור, ולא התכוננתי למבחן. למחרת לא ניגשתי למבחן. … והמורה נתן לי ציון אפס. בכלל, הציונים שהמורה הזה היה נותן היו גם מתחת לאפס. לבסוף, גיליתי שהציון, שקיבלתי היה הציון הגבוה בכיתה כל תלמידי הכיתה שנבחנו קיבלו מינוסים.

קוריוז נוסף שזכור לי, שפעם אחת הייתי עם לק בציפורניים, והמורה שמעון וגה צעק עליי. כי היה אסור להגיע לבית הספר עם לק. לאחר שנים הלכתי לבקר אותו. הוא הסתכל עלי, ואמר לי, שאני מוכרת לו. הזכרתי לו, שהוא צעק עליי … ואז הוא  שאל אותי "האם את עדיין עם לק?" עניתי לו "כן, אבל עכשיו אתה לא יכול לצעוק עלי".

תפקידים ומקומות עבודה

למדתי עבודה סוציאלית. אחת הסיבות שבחרתי במקצוע הזה, היה בגלל הקשיים שלי בתור ילדה. וגם בגלל שמאוד אהבתי את התחום הזה.

מאוד שמחתי בעבודה. לו הייתה לי אפשרות ללמוד מקצוע אחר הייתי בוחרת פסיכולוגיה. בתחילת עבודתי, עבדתי תקופה קצרה מאוד במועצה, כשלושה חודשים. אחר כך עבודתי העיקרית הייתה בארגון 'עולי הולנד תמיכה נפשית לניצולי שואה'. אחת החוויות הפחות נעימות, שאני זוכרת, היא כאשר הודיעו לי שאחת המטופלות שלי מאושפזת בבית חולים. נסעתי לבית חולים במהירות, אבל בדיוק כשהגעתי, היא נפטרה.

הקמת בית וחיי משפחה

בעלי היה מסתובב ליד הבית שלנו הרבה ומגיע אלינו. התחתנו בשנת 1966 כשהתחתנו הייתי בת 20 החתונה הייתה בכפר. אני זוכרת את כל ההכנות, הלכנו לשוק לקנות פירות. והלכנו לקונדיטוריה לקנות עוגות. אחרי החתונה נסענו לירח דבש לעשרה ימים. השכרנו רכב ונהנינו מאוד היה ממש כיף…

יש לנו ארבעה ילדים, בלעה"ר, תמיד חשבתי שזה ממש מעניין לחנך ילדים… היה לנו משק והילדים נטלו חלק בעבודה. יצאנו הרבה לטייל איתם. אהבת הארץ הוא ערך חשוב מאוד אצלנו. הוא עבר לילדים וגם לנכדים. בעלי היקר הוא אדם מאוד ערכי, שאוהב את המדינה, וזה היה חשוב לו מאוד. בתקופה שלנו חשוב שתהיה חשיבה על האחר.

השבת אצל סבתא

ביום חמישי הייתי אופה ומבשלת, ביום שישי הייתי מנקה את הבית את הגינה והרכב. שולחן השבת עם מפה לבנה חלות יין ועוד. היינו עושים קידוש. סבא היה תמיד מתכונן לקריאה בתורה בשבת. לשבת הייתי מכינה חלות, מרק עוף, עוף ירקות ועוד  מאכלים  מיוחדים לשבת.. אני לא אוהבת כל כך לבשל. כשהייתי מכינה עוגה ומסיימת את העבודה, הילדים היו רבים מי מלקק מה.

חפץ יקר ערך שלי

קיבלתי שתי טבעות יהלומים מסבתא שלי בזמן המלחמה. אלו טבעות שסבתא שלי קיבלה מסבתא שלה. כשהיא נתנה לי אותן, היא אמרה לי, שאם אני אצטרך, אני אוכל להשתמש בהן. היא התכוונה לומר לי, שאם תהיה לי מצוקה כספית, אז  אוכל למכור אותן…

דמות משמעותית בחיי

האישה שהצילה אותי ואת משפחתי במלחמת העולם השנייה. בזכותה המשפחה שלנו בחיים. נפגשתי אתה הרבה פעמים. היא הייתה אישה מדהימה. הפעם האחרונה שפגשתי אותה, היה לפני שנתיים ממש לפני שהיא נפטרה.

הזוית האישית

תודה לה' על משפחה מדהימה ב"ה, על כל הניסים, החלומות וההצלחות תודה שהקשבת לי תמיד.

תודה להוריי: תודה להוריי שלוו אותי לאורך כל הדרך תודה על התמיכה האהבה והעזרה מעריכה מאוד!

תודה לסבתא: תודה לסבתא שהשקעת מזמנך שישבת איתי ועבדת, הקמת משפחה ודור המשך למופת עם ערכים לאהבת הזולת, לדרך ארץ ולמידות טובות אוהבת מאוד!

תודה למורה: תודה למורה מושקא, על התמיכה והעידוד, תמיד היית שם בשבילי. תודה על ההשקעה, המסירות הסבלנות ותשומת הלב, תודה!