מאגר סיפורי מורשת

סיפור שסופר על ידי יעל טיקטין וותיקה המתנדבת בבית ספר "פלגים" ליערה שפרלינג.

יעל נולדה בקיבוץ נגבה בשנת 1944. היא הכירה את אפרים טיקטין ונישאה לו. הם עברו לגור בקיבוץ הזורע ונולדו להם ארבעה ילדים: רקפת, הראל, יוגב ורעות.

הוריה של יעל היו מוותיקי קיבוץ נגבה. הם עלו לארץ בשנת 1933, אביה עלה מרוסיה ואמה מפולין. לפני שעלו לקרקע ליצירת הקיבוץ, שהו כמה חודשים במחנה הכשרה  ב"גבעת גנים" על יד חדרה.

סיפורם של נוטרים

יעל מספרת את סיפורו של אפרים אבי בעלה.  אפרים נולד ב-1913 בוולקוביץ שבליטא, כמו רבים מיהודי מזרח אירופה. בעודו ילד הגיע לדטרויט שבאמריקה, עם משפחתו. תנאי החיים הקשיים באירופה, הביאו משפחות יהודיות רבות להגר לארצות הברית. צעירים מאותן משפחות הקימו את תנועת "השומר הצעיר" והוא היה אחד ממייסדי קן "השומר הצעיר". החניכים היו במושבות קיץ וחורף, ובמחנה יצרו הווי של צעירים. הם למדו לעבוד בחקלאות ודיברו על עליה לארץ.

בסתיו 1933 עלה אפרים לארץ והצטרף לקיבוץ "אמריקה בניר" בחדרה. שכלל את הקבוצה שהגיע מאמריקה ואת הקבוצה ממרכז אירופה (פולין רוסיה וליטא ). חדרה היתה מקום גיבוש לקבוצות של צעירים שהמתינו לעליה על הקרקע. הוא עבד בפרדסי הסביבה והתמחה בגידול עצי פרי, את הכשרתו עשה במטעים של משמר העמק, עם נוטרים ששמרו על החברים.

ב- 4.7.1936  עלו רק הגברים לג'וערה. ג'וערה היא גבעה ומבנה ברמות מנשה, אשר שימשו בעבר כבסיס ראשוני להתיישבות, וכמחנה הדרכה מרכזי למפקדים של ארגון "ההגנה", ולאחר מכן כבסיס גדנ"ע וכמוזיאון.

בנוסף לנוטרים ששמרו על החברים עם נשק, שתי חברות נוספות הסתננו לחבורת העולים. הן היו יהודית טיקטין קוצר ורחל צור.

עם העלייה לג'וערה שהיתה מקום זמני לפני העלייה לקרקע בעין השופט, מקום הקבע של הקיבוץ, הוטל על אפרים התפקיד של ריכוז ענף המטעים. ב 7.4.1938 באותו יום בבוקר עבד במטעי יוקנעם, ובצהרים חזר הביתה, כדי להיפגש עם מפקח המטעים בארץ, אשר שיבח אותו והילל אותו על עבודתו. אפרים ליווה את המפקח עד יוקנעם, ובדרכו הביתה,  כנופיה של שלושים ערבים התקיפו את יושבי העגלה שחזרו מיקנעם: אפרים טיקטין ואליעזר קורנגולד (לולק ), שלא הספיקו להיחלץ ממטר האש, הם אומנם קפצו מהעגלה תוך מטר היריות והכדורים, כדי להתגונן בנשק שהיה בידם, אך נפלו חללים במקום. הנשק שהיה בידיהם  היה רק  רובה אחד ואקדח מאוזר.

למחרת היום נערכה ההלוויה של אפרים ולולק, במרחק קילומטר מג'וערה, שם הונחה אבן הפינה, לבית הקברות של עין השופט. רבים רבים הגיעו להלוויה של השניים, כשלוש מאות איש.

אפרים היה בן עשרים וחמש במותו. הוא השאיר אחריו את אשתו יהודית קוצר, שילדה אחרי מותו את בנם הנקרא על שמו אפרים והוא בעלי (יעל) שאת סיפורם אני מספרת.

הבית ומגדל השמירה

אפרים כתב הרבה מכתבים ליהודית אשתו, כאשר היה בהכשרה במשמר העמק. מצורפים חלקי מכתבים שמביעים את הקשר המיוחד של הזוג הצעיר, וכן את רצינותו של אפרים לגבי הקיבוץ והמדינה.

·        מכתביו של אפרים טיקטין ליהודית אשתו

המכתבים הועלו על ידי יעל טיקטין לאתר: "אוצרות במכתבים" שבמוזיאון זלמן שז"ר

סיפורה של תמונה

יעל הביאה תמונה של כל המשפחה מצד בעלה (משפחתו של אפרים),בתמונה מצולמים כשלושים איש. בתמונה משפחת טיקטין קוצר, וכל הדור השני והשלישי.

משפחת טיקטין  – קוצר

הזווית האישית

יערה: נהנתי לשמוע את סיפוריה של יעל על משפחתה. מעניין היה לגלות שמקום שאני מכירה, הוא על שם אבא של בעלה.