מאגר סיפורי מורשת

באהבה ובהוקרה לנכדתי יולי

שם הסב: דן שמעוני

ואלו תולדותיו איש היה באשדות יעקב – אברהם ארליך שמו. אברהם, איש אשכולות. ייסד תזמורת כלי-מיתר; היה זה לפני שבעים ושלוש שנים. לצורך זה – ריכז נגנים בכלי-נגינה שונים מדור ההורים שלנו, חילק אותם ל"קולות", ותוך זמן קצר הפעילם בתזמורת. אסתפק בקביעה שלתזמורת חובבים זו הזכות על החגים וחיי התרבות באשדות, וחברו בה חברים מדור ההורים שלנו ונגנים מ"הילדים הגדולים" – בוגרים בכמה שנים מנגני גילי.

איך אני נכנסתי ל"מעשה יצירה" זה – העיד אברהם בעצמו: " בערך בשנת 1946 (כשנתיים לפני ייסוד מדינתנו) התייצב אצלי ילד מכיתה ו', ואמר שהוא רוצה ללמוד לנגן במנדולינה. נעתרתי לבקשתו ולימדתי אותו יסודות ראשונים. אחרי חודש ראיתי עם מי יש לי עניין: התלמיד שלי עלה על מורהו…והכל הלך אצלו חת-שתיים. הרי זה מיודענו וחביבנו דן שמעוני – כיום אב לארבעה ילדים וקצין מצטיין בצה"ל. הוא היחיד שלא הפסיק נגינתו מאז ועד היום. לא אשכח להוסיף שתענוג, אושר הוא לי לשתף איתו פעולה בתזמורת, והוא אחד המנדוליניסטים הטובים שיש לנו במדינה." [ הערה שלי – סבא דן: ראשית – יש מהגוזמה בהערכה הנ"ל, עם שהיא מבטאת, בעיקרה, שיתוף פעולה בינינו משבגרתי וייסדנו יחד את תזמורת עמק-הירדן.] המשך סיפור המעשה: אברהם הרחיב פעילותו המבורכת לחוגי-נגינה כיתתיים של נגנים מכיתתי, כיתה ז' של אז, ומהכיתה של הצעירים מאיתנו. אספר גם, שלא היו מספיק כלי-נגינה בזמנו. הפתרון היה – חוליות של שלושה, ארבעה נגנים בחולייה שהוצמדו לכמה "נגנים ותיקים יותר" בתזמורת, והיינו מנגנים יום-יום בתור שנקבע מראש, בתאום עם "בעל הכלי" – נגן בוגר מאיתנו שניגן בתזמורת. משהצטרפנו לתזמורת הבוגרים, קיבל כל אחד מאיתנו כלי-נגינה לעצמו (מנדולינה, מנדולה או גיטרה). אספר עוד, שכשנה לאחר הצטרפותי לתזמורת, ה"קונצרט מאסטר" פרש מהנגינה, ואברהם הטיל עלי את המשימה הרצינית הזו. קיבלתי גם את המנדולינה של אותו "קונצרט מאסטר", ניגנתי בה שנים רבות, והיא שמורה איתי. בשנות הנעורים ועד לפילוג הקיבוץ ניגנתי סולו מיצירות שונות וגם קיבלתי על עצמי הוראת הנגינה במנדולינה לקבוצות אחדות של נגנים צעירים ממני. כל זאת עד לפילוג אשדות יעקב וחלוקתה לשני קיבוצים שכנים בשנת 1951 (שלוש שנים לאחר ייסוד מדינת ישראל). הייתי אז בכיתה י"א. בפילוג הופסקה באחת פעולת התזמורת לשנים רבות. כלי-הנגינה חולקו ביני לבין אברהם ארליך. להמחשה: מנדולון בס, כלי גדול המנגן נמוך = חמש מנדולינות… השבתה זו הייתה קיימת עד למסיבת "50 שנה לאשדות מאוחד", בה ניגן הרכב נגנים שריכזתי שתי מנגינות שנוגנו בתזמורת בעבר. הייתה התלהבות גדולה בשני קיבוצי אשדות. שוב חברנו, אברהם ארליך ואני, ריכזנו את הכלים, וייסדנו מחדש את תזמורת אשדות יעקב. במהרה הצטרפו נגנים מיישובי עמק-הירדן. מאז, במשך למעלה מארבעים שנה, התזמורת פועלת ללא הפסק. מתכנסים אחת לשבוע, לומדים יצירות חדשות ברמה גבוהה, ומופיעים בעמק ומחוצה לו. ואני, עכשיו בן שמונים ושלוש שנים, עדיין מוביל את נגינת התזמורת בניצוחו של מנצח מדופלם שדרישותיו מאיתנו גבוהות… לא הפסקתי לנגן מאז סוף כיתה ו' ועד היום. והמבט – קדימה! באהבה – סבא דן.

הזוית האישית

בתהליך זה חיזקתי את קשרי עם סבי, ונהנתי מאוד. זו הייתה חוויה טובה ובזכותה הכרתי עוד קצת מסיפור החיים של סבי