מאגר סיפורי מורשת

בילדותה, סבתי ומשפחתה היו מעוטי יכולת (כלכלית) והיה נדיר שהוריה קנו לה משחקים או חפצים. סבתי עברה לעיתים קרובות מבית אחד למשנהו, ולכן היא נאלצה למצוא את מקומה החברתי בכל פעם מחדש. היתרון הגדול שעמד לצידה היה שהיא גדלה רוב שנות ילדותה במסגרת משפחה מורחבת: סבתא, סבא, דודים, דודות, ובני דודים. דבר זה אפשר לה להיות מוקפת בקרובי משפחה תומכים ואוהבים.

בהיותה בת שמונה, ביום אביב נאה, בעודה משחקת בחוץ עם חברותיה, הופיע פתאום אביה שחזר מהעבודה ובידיו זוג אופניים ירוקים וחדשים. סבתי רצה אליו, לא מאמינה שהאופניים הללו היו עבורה. עד אז, היא לא קיבלה מעולם אף צעצוע או משחק וברגע הזה היא לא הבינה איך ייתכן שקיבלה חפץ יקר כל כך. מרוב שמחה היא החלה לקפוץ, לשיר ולרקוד.

סבתא בת 3

בתוך זמן קצר, היא למדה לרכב עליהן בבטחה (לאחר שנפלה ונפצעה מספר פעמים) ואז היא הפכה להיות ניידת ועצמאית. אירוע לא נעים שזכור לה במיוחד מתקופת ההתנסות ברכיבה היה זה: יום אחד, בזמן שסבתי רכבה בשכונה, שהייתה שקטה מתחבורה, היא שמעה שמאחוריה נוסע אוטובוס. היא נבהלה מאוד, לא ידעה מה לעשות ובהחלטה של רגע, הפנתה את אופניה לתוך שדה קוצים יבשים עד שנפלה בין הקוצים.

מעמדה בעיני חברותיה מהשכונה עלה פלאים והן ביקשו ממנה לעיתים קרובות "סיבוב" (כלומר, רכיבה קצרה) על אופניה. בזכות אופניה, הצליחה סבתי להיחשף למגוון גדול של ספרי קריאה, היות והספרייה האזורית הייתה מרוחקת מאוד מביתה. פעמיים או שלוש בשבוע היא הגיעה לספרייה ושאלה ספרי קריאה מעניינים. כמו כן, הוטלו עליה משימות שהצליחה לבצע בזכות האופניים. למשל, היה זה תפקידה לקנות יום-יום מצרכים במכולת, וגם לקנות מחנות מרוחקת דורה ליונים ומזון לתרנגולות שגדלו בחצר המשפחה.

בסופו של דבר, האופניים הללו שינו דברים רבים בחייה של סבתי. דבר זה בא לידי ביטוי בעיניה הבוהקות של סבתי כשסיפרה את הסיפור.

הזוית האישית

הנכדה המתעדת יעל: היה לנו קשה לבחור אירוע אחד מתוך כל האירועים שחוותה סבתי. התייעצנו בינינו עד שהחלטנו על הסיפור הזה. נהניתי לשמוע את הסיפור, להכיר עוד פרט על סבתי ולשאול שאלות בנושא. כמו כן, נהניתי לכתוב אותו. סבתי נהנתה לשתף אותי באירוע משמעותי בחייה כילדה. בנוסף לכך, היא נהנתה מתהליך העבודה של שתינו. בתהליך העבודה התלבטנו עד כמה לפרט, להאריך או לקצר את הסיפור, וכיצד לנסח אותו כך שיהיה ברור ומעניין.