מאגר סיפורי מורשת

סבתי ז'קלין, נולדה בשנת 1943 במרוקו. היא עלתה  לארץ בשנת 1961, בגיל 18 ובישראל גרה בקיבוץ העוגן עד שהגיעה לנתניה.

לסבתא היו 8 אחים ואחיות, לגדולה קראו אליס ז"ל, רוזת, דניס, נינט, ז'ינט, וסבתי השישית ז'קלין, ויויאן, רבקה ומרקו. הוריהם היו  אסתר שעבדה כעקרת בית ויצחק.

לסבתא הייתה ילדות מאוד טובה באזור שבין מרוקו לאלג'יריה הנקרא אוזדה ושם הצרפתים שלטו. היא נולדה וחיה שם עד גיל 12. בגיל 12 עברה למרוקו וחיה עד גיל 18 בקזבלנקה, בירת מרוקו.

בגיל 18 חלק ממשפחתה עלתה לארץ. סבתי הייתה אחת מהם. לצרכי העלייה, הם ברחו ולקח להם חודש להגיע לארץ. לפני שעלתה סבתא לארץ, אביה נפטר במרוקו אחרי שנשלח פעמיים לבית סוהר כי העלה יהודים לארץ ישראל. בזמנים הקרובים של העלייה הייתה המשפחה מפוזרת – ויויאן, אמא שלהם, ליזה, רוזת  ודודה שלהם  עלו לארץ, כל שאר המשפחה התפזרה.

סבתי התחתנה עם סבי יוסף  ולהם 5 ילדים, אסנת הגדולה, רוני, אמי דקלה, מיכל ושירה. וסבתא עבדה בליטוש יהלומים, וכמזכירה וכתבנית בחברת ביטוח.

סבתי עלתה לארץ בגיל 18 בשנת 1961 והיו צריכים לבחור איפה לגור, בקיבוץ שהמליצו להם, או בעיר נתניה. אמא שלה העדיפה לגור בעיר כדי לקבל בית ואם היו עוברים לקיבוץ והיו מתחרטים לא היו יכולים לקבל בית. אחרי ההחלטה סבתא הייתה צריכה לשרת בצבא, כי היא כבר בת 18, אבל מכיוון שאמא שלה לא עבדה וגם סבתא שלה לא עבדה ואף אחד ממי שעלה יחד איתה  לא יכול היה לעבוד כי היה צעיר מדי, היא הייתה צריכה להיות האחראית על המשפחה ולפרנס אותה. כיוון שלמדה כתבנות רצתה לעבוד באותה עבודה, אך לא הייתה באזור הקרוב אליה. העבודה שבחרה לעבוד בה הייתה ביהלומים, שם לוטשים בודקים ומוכרים יהלומים וכך פרנסה את משפחתה ואת עצמה.

אחרי כמה שנים טובות שהגיע הזמן ליצור משפחה משלה, הכירה את סבי יוסף פרנקו, שאיתו הקימה משפחה חדשה. לאט לאט היה לה פחות זמן לעבוד ולפרנס את עצמה ויותר התעסקה במשפחה הנוכחית, אבל בכל זאת הייתה צריכה לפרנס את הקרוב לה אז עבדה כמזכירה בחברת ביטוח לספינות לעליות.

הזוית האישית

הסיפור של סבתא ז'קלין תועד במסגרת שרשים ותכנית הקשר הרב דורי בביה"ס